אורי פינק חי ונושם קומיקס כבר יותר 30 שנה. כמי שכתב וכותב לנוער, הוא חש בשינויים בין הנוער של היום לנוער של פעם, ועורך אדפטציות בהתאם לרוח הזמן בעידן הדיגיטלי. בחול המועד סוכות נערכה בהדרכתו סדנת "ציור גיבורי על ומה שביניהם", במוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה בחולון. "אני מאמין שבכל אחד מאיתנו חבוי גיבורת על, השאלה היא איך מגדירים את גיבור העל. בסדנה יש חיפוש של הגיבור החבוי בתוכנו. אנו מעצבים דמות דמיונית עם כוחות-על שייחודיים לה ומלבישים אותה לפי הדמיון", הוא מסביר.
"ההומור השתנה לחלוטין בעיקר מפני שהנוער הרבה פחות בעניין של העלבות ושיימינג", מבהיר פינק, "יש צורך להיות כל הזמן פוליטיקלי קורקט. אם אתה עושה משהו מרושע, הם מרגישים לא בנוח. גם בנושאי סקס, יש פחות חופש וצורך להיות יותר עדין. מצד שני, יש אפשרות להיות מתוחכמים ומורכבים יותר, וכאן נכנס העניין של אירוניה בהומור.
פינק. "האטרקציות השתנו"
"השינוי הכי דרמטי קרה בעיקר בשבע השנים האחרונות, כנראה בגלל עידן הסלולר. פעם, אם הייתי מצייר בחורה חתיכה עם מחשוף, זה היה אטרקציה. היום הם יכולים לראות כל דבר שהם רוצים ולא רוצים במחשב שלהם או בנייד שלהם, ולכן צריך לחשוב יותר לפני שיוצרים, וזה דווקא טוב בעיני".
מה הדבר הראשון שיצרת כקומיקס?
"יצרתי את הדמות של 'סברמן': 'סברה' מלשון 'צבר', כלומר גיבור על ישראלי. חשבתי שזה יהיה מעניין ליצור גיבור על מקומי, וזה לא תפס. משום מה, גיבורי העל הם עניין אמריקאי, וזה למרות העובדה שרב גיבורי העל האייקוניים כמו סופרמן, באטמן וספיידרמן נוצרו על ידי יהודים. היהודים הרי תמיד מחכים למושיע. יש לנו את כל העניין עם המשיח שיגאל אותנו, ולכן התפלאתי שזה לא תפס. אמריקה היא היחידה שהצליחה לייצר גיבורי על אייקוניים, וכנראה שזה נראה הזוי שישראלי ייצא החוצה עם טייץ, יתחיל לרדוף אחרי פושעים ולהציל את העולם. זה לא נראה כל כך ישראלי".
ובעניין גיבורי על, במקביל לסדנה של פינק, מתקיימות במוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה פעילויות נוספות העוסקות בגיבורי העל האייקונים של עולם הקומיקס הבינלאומי ובהם: סופרמן, באטמן, וונדרוומן, ספיידרמן, הענק הירוק, איירון-מן וקפטן אמריקה.
איך הגעת ל"זבנג", טור הקומיקס המיתולוגי שלך?
"זבנג התחיל במקרה. הייתי סטודנט שרצה לאכול ולהרוויח כמה גרושים. קיוויתי באותה תקופה שעניין גיבורי העל ימריא, וכדי להתפרנס יצרתי את 'זבנג' ב'מעריב לנוער'. 'זבנג' היה מתפרסם רק כשהיה חוסר בעמודים בעיתון, עד שסקר שנערך העלה את הנתון שזהו הטור האהוב ביותר, ואז נתנו לי מקום קבוע ובמשך הזמן הטור גדל והתרחב ולצד הטור ב'מעריב לנוער' שממשיך להתקיים, משנת 2004 הוקם עיתון זבנג בפני עצמו, שיוצא פעם בחודש".
בימים אלה יוצא גיליון מס' 160 של "זבנג". העיתון לא מתמקד רק בקומיקס של "זבנג" אלא שמופיעות גם דמויות אחרות וגם קומיקס של יוצרים אחרים. "העיתון נותן במה לקומיקסאים חדשים וצעירים. יצרנו במסגרתו גם תחרות גדולה שנקראת 'קומיקסאי נולד' ומי שזוכה בה עושה במשך שנה טור קומיקס ב'זבנג'. גם העיתון משתנה, ואם פעם היתה לו אוריינטציה טינאייג'רית הורמונלית, השינוי ברוח הזמן הביא לכך שהיום הוא יותר עיתון לכל המשפחה".
למה אי אפשר למצוא את "זבנג" באינטרנט?
"יש את עמוד הפייסבוק שלי, אבל אין שם כל כך הרבה קומיקס כי קומיקס לא נועד לפלטפורמה אינטרנטית ממש. המדיום הזה לא עובר באינטרנט, ונעשו הרבה נסיונות להעביר אותו למימד הדיגיטלי ברחבי העולם, אך זה פשוט לא צלח. קומיקס לא בנוי לקריאה ברשת. אפשר לשים רצועה קטנה מהקומיקס, אך לא את הסיפור השלם. יש שם קריקטורות ואנקדוטות קצרות, דברים קצרים ומהירים שמתאימים למדיה הזו. תעשיית הקומיקס עדיין חיה על הפרינט".
