אחת האהבות הגדולות של תומר וינר, בן 35, מורה לספרות בקמפוס קריית שרת בחולון, היא כתיבה. הוא כותב באופן קבוע בכתב העת "אלכסון" מאמרים בנושא פסיכולוגיה וביקורת תרבות, ולאחרונה הוציא ספר ביכורים בפורמט דיגיטלי בשם "שרשראות ימים ומיתות" – קובץ סיפורי שרשרת. בראיון ל"השקמה-חולון" הוא מספר על תהליך הכתיבה, על החשיפה העצמית ועל תהליך מימון ההמונים שהביא להוצאת ספר.
"אני כותב מאז שאני בכיתה ב' ואוהב מאוד לקרוא פרוזה ושירה אבל גם ספרי עיון ופילוסופיה. אני אוהב את הרמן הסה מאז שאני נער, אבל אני חושב שהסופר יעקב שבתאי הוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר עלי. רומן בסגנון זרם התודעה שכתבתי נמצא בשלבי עריכה סופיים, ושבתאי ללא ספק שימש לי השראה גדולה בכתיבתו".
איך הגעת לכתיבת הספר?
"זו הפעם הראשונה שאני מפרסם פרוזה. עד עכשיו פרסמתי מאמרים בנושאים שונים באתר אלכסון, כמו פסיכולוגיה קוגניטיבית, מדעי המוח וביקורת התרבות. אני גם עורך את מוסף הספרות של עיתון בית הספר וכך אני נחשף לכתיבה של תלמידים וזה נפלא. אני לא אתפלא עם מאיר שלו הבא לומד כיום בחולון. יש כאן כשרונות ספרותיים כבירים".
על מה הספר?
"זה קובץ של סיפורים הנחלק לשלושה סוגים: סיפורי שרשרת, שחוליותיה קושרות בין דמויות שונות וקורותיהן, ועם צירופן נחשפים אירועים הרי גורל; סיפורים המתחקים אחר ימים בעלי משמעות מיוחדת בחייהם של דמויות שונות. 'עשרים' – סיפור השרשרת העומד במרכזו של הקובץ – מתרחש בימים שקדמו להיערכותו של משאל עולמי פורץ דרך של האו"ם. הגיבור של הנובלה הוא שטר של עשרים שקלים חדשים, המחליף בדרכים שונות, עשרים בעלים המהווים פנורמה של החברה בישראל".
כריכת "שרשראות ימים ומיתות"
התלמידים שלך מקמפוס קריית שרת קראו את הספר?
"אני לא בטוח שתלמידים בתיכון יתחברו לכתיבה שלי, אבל אם יגיעו לקרוא את הספר זה יהיה לי לכבוד. אני מניח שיש בזה משהו חשוף, אבל אני לא מרגיש שזה בעייתי במיוחד. אני משתדל לא להיות בדיסטנס, אלא להיות יחסית פתוח וכן עם התלמידים".
רוצים להישאר מעודכנים?
למה החלטת להוציא לאור את הספר בפורמט דיגיטלי?
"השיקול העיקרי היה כלכלי. ניסיתי לשלוח את כתב היד להוצאות לאור, אך גם אלה שטרחו לחזור אלי אמרו שישמחו לפרסם את הספר אם אשלם סכום מאוד גבוה. האמנתי שהספר טוב וידעתי שאני רוצה להוציא אותו לאור. לכן, שמחתי כשגיליתי את האפשרויות הדיגיטליות והזולות יחסית, כמו למשל דרך החנות האינטרנטית 'אינדיבוק'".
יש התייחסות לחולון בספר?
"במרבית הסיפורים בספר לא מצוין מיקום מסוים בארץ, כי זה הרגיש לי נכון להשאיר את המיקום לא מוגדר. אני חושב שהסיפורים מציגים את ההוויה בחברה הישראלית באופן כללי והיא משותפת למרביתן של הערים, בטח ובטח במרכז הארץ, אבל גם בכלל. הדמויות בסיפורים היו יכולות בהחלט להיות גם מחולון מבחינה זו".
מה התכניות הלאה?
"חוץ מהמשפחה שבאה לפני הכל, אני מקווה להמשיך לכתוב וליצור. רומן שכתבתי יתפרסם בקרוב, אני עובד על תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה עם הקולנוען חן שנהב, על מאמרים חדשים לאתר אלכסון ועומד להתחיל דוקטורט בספרות באוניברסיטת תל אביב".
