"חייכתי אליה וידעתי שאסור להראות שום סימן לסיפור האהבה האסור שלנו", כותב אברהם הרן מוטהדה בספרו "אזאדי". עלילת הספר מגוללת בגוף ראשון את תהליך התבגרותו של שלום כלימיאן, בן להורים מאיראן, על רקע חייהם של בני גילו בשכונה בחולון של שלהי שנות השמונים. בזכות הפרסית, שפת אמו מבית, ושליטתו בשפה הערבית שרכש בבית ספר, מיועד שלום לשרת בחיל המודיעין. גאליה אלקיים, שכנתו של שלום, היא בחורה נחושה ודעתנית שחייה רצופים סבל. שלום וגאליה מתאהבים, אולם שני אחיהּ עושים הכל כדי למנוע קשר זה. למרות זאת, במחיר התרחקותם מן הקהילה ומכורח תכסיסים ותחבולות המולידים שפת קוד ייחודית בין השניים, אהבתם של שלום וגאליה עולה כפורחת.
צפו בטריילר לרומן:
מוטהדה, בן 33, נשוי ואב לילדה, גדל בחולון ברחוב אחד במאי 54, בשכונת עבודה. הוא למד בבית הספר היסודי ישעיהו ולאחר מכן בתיכון השש שנתי קוגל במגמת תקשורת. רוב משפחתו מתגוררת בחולון, כמו רבים מיוצאי איראן שבחרו להשתקע בעיר. "בספר ניסיתי לתת מקום לעיר הולדתי שהיא באמת אחת מאהבות שלי", אומר מוטהדה, ומציין שעם זאת הספר אינו אוטוביוגרפי. "בשנים המדוברות 1987-1986 הייתי רק בן שלוש, אבל בעזרת מחקר וליקוט זכרונות והווי משפחתי, יצרתי סיפור פרי דמיוני שמכיל בתוכו הן את חולון והן את הקהילה האיראנית והפסיפס האנושי שמרכיב אותה".
"אזאדי" יצא לאור בהוצאת גוונים והוא רומן הביכורים של מוטהדה המציע לקורא צוהר לעולם ולקיום יהודי-מזרחי בישראל. מוטהדה הוא מורה למקרא העוסק בכתיבה פובליציסטית וחוקר את עליית יהודי איראן כדוקטורנט בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. הספר זכה בפרס שרת התרבות לספר ביכורים תשע"ז והוענק לו אות הוקרה מארגון עולי איראן.
מוטהדה מספר כי "ספרים רבים מילאו את חיי, אך כמעט ולא מצאתי בספרות העברית סיפורים רבים המתארים את התרבות שלי, את השכונה הישנה, זו ששימרה בתוכה זכרונות מזמן אחר שנעלם מהנוף הישראלי. 'אזאדי' מבקש למלא חלל זה – לשמר את הזכרונות שמשותפים לרובנו מהילדות הקסומה שזכינו לה".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה פירוש שם הספר "אזאדי"?
"'אזאדי' הוא חירות בעברית ויש סמליות רבה בשם זה. ראשית, הספר הוא רומן חניכה והדמויות בו מבקשות עצמאות אישית וזהותית. ברובד הישראלי, מדובר על שחרור זהותי של המזרחיות ובד בבד דווקא של פירוק המושג הזה, לקהילות השונות שמרכיבות אותו. כמו כן, מגדל אזאדי, בכיכר אזאדי שבטהרן, מסמל את שער הכניסה אל העיר. בעבר שמו היה על שם השאה, ובאירוניה היסטורית, דווקא לאחר המהפכה האיסלאמית ועליית שלטון האייתולות באיראן, שמו הוחלף לאזאדי".
כיצד מבטא הספר את התסכול של עדות המזרח, כפי שעולה מרשימות שלך שפורסמו ברשת?
"הספר בא למלא מקום שחסר בארון הספרים העברי. המטרה היא באמת לספר את הסיפור על הישראליות הנוספת שמתקיימת במקביל. הספר מעלה נושאים כאובים כמו אפליה, פערים חברתיים וקשיי קליטה. עם זאת, ליבת הספר היא ייצוג של השכונה המזרחית מתוך עמדה של חוזק ולא שבר. דרך העלילה הקורא נחשף אל תיאור התרבות, השפה, החוכמה והיופי של העולמות המרכיבים את המזרחיות בכלל והעולם האיראני בפרט. אני לא כותב מתוך לעומתיות לסופרים אשכנזים ולא מוכן להיכנע לסטריאוטיפ הרגיל של המזרחי מהפריפריה. אנחנו פסיפס מורכב של קהילות, אנשים, דעות, בשר ורוח – את זה ביקשתי להציג".
אז בעצם אפשר להגדיר את הרומן כ"רומן מזרחי"?
"הרומן שלי הוא מזרחי כי אני מתכתב עם מקורות ההשראה מהעולם התרבות האדיר שאני אוחז בו, עם סיפורי הילדות שלי מסבתי, התנ"ך וארון הספרים היהודי, דרך סיפור האהבה של לילא ומג'נון ואפילו האפוס הפרסי 'השאה נאמה' של פירודוסי".
מה דעתך על פועלה של השרה מירי רגב לקידום תרבות המזרח?
"השרה העלתה על נס את התודעה לתרבות המזרח לאחר שנים של התעלמות מאותה תרבות ענפה ועשירה. תרבות היא מקור חיים ולכן אני מקווה שתמיכתה לא תחדל והיא תמשיך ותעודד בעיקר חקר תרבות לקהילות השונות, אנשי תרבות, אמנות ודת, להעלות מתהום הנשייה את האוצרות האבודים כדי שנמשיך להוסיף נדבך ליצירה האדירה של יהודי ארצות האיסלאם ולישראליות כולה".
