צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

כך היינו: זוכרים כשבאוטובוס לא היה מיזוג והנהג היה פורט מטבעות?

"הייתי עולה לאוטובוס ברגליים רועדות, במחשבה שהיום אולי לא אחזור הביתה", מספר נהג "אגד" הוותיק צביקה וינשטוק ממוזיאון הרכב ההיסטורי בחולון. ביקור חובה

בקצה העיר חולון, ממערב לקריית בן גוריון, בסוף החניון הגדול של "אגד", מסתתר לו מוזיאון הרכב ההיסטורי. במיזם שנחנך לפני 27 שנים מוצגים יותר מ-80 רכבי אספנות, ביניהם אוטובוסים, רכבי גרר ומכוניות שירות שפעלו בישראל משנות ה-30 ועד השנים האחרונות. יצאנו לביקור קצר בהיסטוריה של התחבורה בישראל.

קואופרטיב אגד נוסד בשנת 1933 כתוצאה מאיחודן של החברות "המהיר", "הגה", "קדימה" והתאחדות הנהגים. בהמשך מוזגו אל "אגד" עוד חברות, ביניהן גם "דרום יהודה" אשר פעלה באזור חולון של ימינו. כך הפכה "אגד" בשיאה לחברה השנייה בגודלה בעולם עם 4,000 אוטובוסים. במשך עשרות שנות קיומה שירתו אותה עשרות סוגים ודגמים שונים של אוטובוסים, לכל אחד מהם יש סיפור, ורבים מהם מוצגים במוזיאון הרכב ההיסטורי בחולון.

צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

"אסקימו לימון" ו"אלכס חולה אהבה"

התחלת האוסף החלה בשנת 1987, כשקבוצה של אנשים חובבי רכבים ואספנים החליטו שהם רוצים להקים מוזיאון ל"אגד". באותן שנים עלה גם הביקוש מצד תעשיית הקולנוע ומפיקי סרטים לאוטובוסים ישנים ששימשו כתפאורה בסרטים כגון סרטי "אסקימו לימון", "אלכס חולה אהבה" ו"הקיץ של אביה". כך החלו להיאסף רכבים ישנים וגרוטאות ממקומות שונים בארץ. האיסוף ארך כארבע שנים וכלל גם שחזור ראשוני לרכבים. בשנת 1991 נפתח המוזיאון בחניון אגד שחולון ואז מנה רק כ-15 רכבים. מאז, האיסוף והשימור לא נפסקו והאוסף הורחב לעשרות מוצגים במוזיאון.

דודג'. מודל 1935. הגיע לארץ מארצות הברית, שימש חברות תחבורה ערביות ויהודיות. צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

מוזיאון של רכבים ציבוריים היסטוריים הוא דבר שאינו כל כך מובן מאליו בישראל. באירופה למשל, פעולות שימור של אוטובוסים ורכבות שיצאו מהשירות הן דבר שכיח. בערים מסוימות באירופה מתקיימות אף פעילויות של קווי תיירות המשתמשים בכלי תחבורה ישנים. בישראל, לא היתה יותר מדי רגישות לנושא השימור וכך במשך עשורים שלמים לאחר קום המדינה, הוזנחו ונהרסו דגמי אוטובוסים ורכבות, שרק את חלקם הצליחו לימים לשחזר ולשמר. היום כבר נראה שהמאמץ השתלם ועשרות דגמי אוטובוסים שלקחו חלק בבניית המדינה בשנותיה הראשונות נמצאים היום במוזיאון ונראים ממש כמו חדשים.

משרד בתוך אוטובוס

מקום מושבו של מוזיאון הרכב ההיסטורי הוא, כאמור, בחניון אגד בחולון, זה שממנו יוצאים מהחניון מדי יום עשרות רכבים המפעילים את קווי התחבורה הציבורית בסביבה. על מנת להגיע אל המוזיאון יש להיכנס דרך שער החניון וללכת עד קצהו. בחציית החניון תראו את האוטובוסים המודרניים חונים כחיילים במסדר המחכים להוראת המפקד לצאת קדימה.

בקצה החניון שער הכניסה אל חצר המוזיאון. מעבר לשער נגלה מראה מיוחד ושונה, גן נסתר של פיסת היסטוריה ובו אוטובוסים שחלף זמנם, חונים בשתי שורות. צוות המוזיאון מורכב מכמה מתנדבים שדואגים לתחזוקת האוטובוסים, אך אנו פונים היישר אל משרדו של מנהל המוזיאון, נח סלוצקי.

מלחמת יום כיפור. צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

המשרד נמצא בתוך מה שהיה פעם אוטובוס ציבורי מימי "אנו באנו". במשרד הייחודי פוגש אותנו צביקה וינשטוק, נהג "אגד" כבר 40 שנה ובעשר השנים האחרונות מנהל את הארכיון ההיסטורי של "אגד". סלוצקי מצביע אל עבר האוטובוסים האחרונים שנכנסו למוזיאון לאחר שירדו מהכביש. הוא מסביר שכבר התחילו להיכנס לשם אוטובוסים שיוצרו אחרי שנת 2000. כשאני שואל אותו איך ייתכן שאוטובוס משנת 2000 ייחשב לרכב ישן, הוא מסביר שלפי משרד התחבורה, רכב ציבורי כיום יכול לשרת עד 15 שנה.

"לא היו מזגנים והנוסעים לא קיטרו"

נח סלוצקי התחיל לעבוד ב"אגד" ב-1971, תחילה בתור נהג ובהמשך החל לנהל את סניף חולון. סניף חולון של אותם ימים היה בתוך מגרש עפר, בסמוך לכיכר סטרומה של היום. סלוצקי נזכר איך בימי החורף הגשומים הנהגים היו נתקעים ולא מצליחים להגיע אל האוטובוסים בגלל השלוליות העמוקות שנוצרו סביבם. "חניון סטרומה היה מלא בבוץ עם תחנת דלק באמצע. לפעמים בחורף לא יכולנו לעלות לאוטובוס מרוב המים שהקיפו אותו. היו מביאים לאוטובוס מישהו שיש לו מגפיים שיעביר אותו לכביש".

דגמי הליילנד מארק  עלו לכביש במהלך שנות ה-50, עם  תכולת מקומות הישיבה של 51 מושבים. שירתו באגד עד תחילת שנות ה-90. צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

לאחר שנים רבות שבהן סניף אגד חולון ישב בחניון סטרומה, נבנה ב-1982 החניון המודרני והנוכחי בדרום העיר. "בנינו כאן את החניון עם התנאים הכי טובים בעולם שהיו לנו על 47 דונם, ומבנה לציבור ולנהגים, חדר אוכל וסדרנים, קפה ושירותים ומוסך ותחנת דלק גדולים".

לאחר מכן סלוצקי המשיך לעסוק בתפקידי ניהול שונים ב"אגד" ולפני שלוש שנים יצא לגימלאות. כיום הוא מנהל את המוזיאון ההיסטורי. וינשטוק עדיין ממשיך לעבוד בחלק מן הזמן כנהג קו באזור ירושלים במקביל לניהול הארכיון ההיסטורי, שבינתיים הספיק להעבירו דיגיטציה כמעט מלאה.

וינשטוק הוא גם המומחה ובעל ידע רחב מאוד על כל דגם ודגם ששירת בחברה. במחשבו האישי נמצאות מאות תמונות של הדגמים השונים. הוא מספר כי גם בשנות עבודתו כנהג בחברה, הוא דאג לצלם כל דגם חדש שהתחיל לעבוד עליו. כך נוצר אוסף מעניין המתעד אוטובוסים לאורך השנים בחברה.

באותם ימים, הנהיגה והנסיעה באוטובוס ציבורי היו אחרות מאלו המוכרות היום. רעש המנוע היה עוצמתי, כריזה קולית של התחנות לא הייה אופציה, העישון היה מותר בכל מקום וכדי לצלצל בפעמון היה צורך למשוך בחוט.

ליד מושב הנהג היה מאוורר שעשה יותר רעש מרוח, על מיזוג אוויר לא היה בכלל מה לדבר. "במכונות של אז לא היו מזגנים והנוסעים לא קיטרו, לא ידעו מה זה מזגן בארץ עד סוף שנות ה-80. אני בירושלים קיבלתי בפעם הראשונה מזגן למכונה בשנת 91'", מספר וינשטוק. "אנשים לא התלוננו. אני למשל, הייתי ממלא בקבוק מים ושותה ממנו ביציאה, ממלא אותו שוב ושותה אותו בתחנה הסופית", הוא נזכר.

כיום מיזוג אוויר באוטובוס נחשב לדבר מובן מאליו, אך למעשה המצב הזה לא היה קיים בישראל במשך עשורים. רק במחצית השנייה של שנות ה-80 התחילו להגיע לארץ הדגמים העירוניים הממוזגים הראשונים, שהביאו איתם בשורה חדשה לנסיעה בעיר. הכנסת אוטובוסים אלו מותגה תחת הסיסמה "מיזוג אוויר בעיר", אולם עדיין במשך שנים רוב הדגמים העירוניים נותרו ללא מיזוג עד שנות -ה90.

"זאת היתה החלטה של אגד לשים מזגנים בקווים עירוניים. משרד התחבורה לא דרש אז מזגנים בעיקרון. היום לעומת זאת, יש תקן לזה", מסביר סלוצקי  ונזכר במקרה ספק משעשע, ספק עצוב, שקרה לו לפני 30 שנה: "אל תספר כמה אני מטומטם, אבל בשנות ה-80 כשהייתי מנהל, היה לי רכב פרייבט מהאגודה. כשהפרייבט הגיע הוא היה כבר עם מזגן אבל כיוון שלא היו אז לכל הנהגים מזגנים, הורידו לנו את המזגן בפרייבט".

דגם הליילנד ללא מזגן היה האחרון שהורד מהכביש ומשירות ב-1997. "הדגמים האחרונים נסעו בקו תל אביב–עזה עד שהנוסעים שם אמרו, 'גם אנחנו רוצים מזגנים'", מספר סלוצקי ומציין כי ב"אגד" הצטיידו מהר מאוד במזגנים ביחס לחברות אחרות, גם בעולם: ואתה יכול לנסוע בעולם ולראות שיש גם כיום אוטובוסים בלי מזגנים".

"בתקופת הפיגועים נהגתי ברגליים רועדות"

כאשר עוברים בחצר המוזיאון בין הדגמים המסודרים כרונולוגית מימי שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-90, מבקרים למעשה במיצג שמספר את סיפורה של המדינה מימי הקמתה ועד לשנים האחרונות.

אוטובוס הדמים. צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

בין האוטובוסים שכלולים במיצג נמנים האוטובוס המשוריין הראשון שפעל בקו תל אביב-ירושלים בימי מלחמת העצמאות, דרך דגמי האוטובוסים ששירתו במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל, ועד לשרידי אוטובוס הדמים.

להיסטוריה של "אגד" יש גם צדדים נעימים פחות. מעבר לכך שהאוטובוסים שלה לקחו חלק במלחמות ישראל הם גם היוו לא פעם יעד עבור פיגועי טרור. אוטובוס הדמים ששוכן בכניסה למוזיאון הוא למעשה אנדרטה. היו תקופות שבהן אוטובוסים התפוצצו כמעט כל יום, במיוחד בערים הגדולות. "הייתי קם בבוקר לעבוד והייתי רואה עשן מהפיצוצים ובטוח שהיום אני לא חוזר הביתה מהעבודה", נזכר וינשטוק.

וינשטוק מספר על סיטואציות שבהן היה מבחין בחשוד עולה לאוטובוס ועל המחשבה שעכשיו גם האוטובוס שלו עומד להתפוצץ על נוסעיו. "היה לי קו שבו כל בוקר הנוסע הראשון שהיה עולה עליו היה ערבי ממזרח ירושלים, וכל פעם הנוסעים היו אומרים לי, 'שמע, הוא חשוד'. אז הייתי אומר להם, 'זה עם המשקפיים? אל תדאגו, הוא חירש-אילם'. היה מקרה בשנת 2002 שבו נהרג לנו נהג, ואני זוכר שאמרתי לו 'בוקר טוב' ב-6:30 בבוקר ובשמונה בבוקר שמענו את הפיצוץ והוא כבר לא היה בחיים. גם באותו יום אני המשכתי לנסוע".

שימש להובלת חיילים פצועים במלחמות ישראל. יצא משימוש לאחר מבצע שלום הגליל. צילום: מוזיאון הרכב ההיסטורי

איך מתנהל יום העבודה במצב כזה?

"עשיתי לעצמי חוק, אבל נהגתי עם רגליים רועדות. שלא יספרו לך מעשיות: אין גיבורים, אנחנו לא גיבורים. אמרתי לעצמי שאם אני לא ממשיך את הנסיעה ולא ממשיך לעבוד, אז אני גמרתי. הכרחתי את עצמי כל יום ללכת לעבוד".

סוסיתא, דודג' ומרצדס

עשרות האוטובוסים, לצד רכבי גרר ושתי מכוניות סוסיתא ששירתו ב"אגד", עומדים ברחבת המוזיאון. האוטובוסים הוותיקים ביותר הם דגמי הדודג' ולצידם בתצוגה דגמי הפורד פרגו, דגמי הלילינד, הסקיינה והמרצדס. סלוצקי מסביר שיותר ממחצית מהם כשרים לנסיעה ומשתמשים בהם בעיקר לאירועים ציבוריים, למופעים, לסרטים ולחגיגות בערים.

בחו"ל, בעיקר באירופה, יש קווי תיירות הפועלים באוטובוסים היסטוריים, אך בישראל, כפי שמסביר וינשטוק, "משרד התחבורה לא מרשה בגלל זיהום האוויר שהם יוצרים. אפילו אם המצב המכאני שלו יהיה פיקס וכל החלקים שלו יהיו במצב הכי טוב שיש, משרד התחבורה לא ירשה להפעיל קו איתו".

מוזיאון הרכב ההיסטורי, חניון אגד בחולון. פתוח לקהל הרחב בימי שישי, 12:00-8:00. בימים א'-ה' פתוח לקבוצות בלבד ובתיאום מראש. כניסה ללא תשלום.

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר