נילי כהן מחולון החליטה להפוך את סיפורי הילדות ששמעה בביתה לסרט "געגוע לא מוכר" במסגרת פרויקט במכללה הטכנולוגיתHIT בחולון. בראיון ל"השקמה חולון" מספרת כהן על אהבתה לתרבות הפרסית שעליה גדלה, התקווה לבקר יום אחד באיראן, והתגובות הבלתי צפויות מאזרחי המדינה שנחשבת למדינת אויב.
"גדלתי עם תמונה של השאה הפרסי בסלון", כך מתחילה את סיפורה נילי כהן, בת 27, שמתגעגעת מאז ילדותה למקום שמעולם לא ביקרה בו. "הפרסים מאוד אוהבים את המלך. כלומר, אהבו. למרות שאנחנו יהודים, נקשרה אליו אמונה מיסטית כאילו הוא יכול לשמור ולהגן עלינו. כשאמא שלי אומרת 'מעדן מלכים' היא מתכוונת למזון שהוא כל כך מושקע וטוב שהוא ראוי לעלות על שולחנו של השאה הפרסי".
צפו בסרט "געגוע לא מוכר":
כהן גאה במוצאה הפרסי והיא מתגעגעת אל איראן על אף שמעולם לא ביקרה בה: "רוב חיי תוייגתי והתגאיתי בעובדה שאני פרסיה, ובהחלט יש על מה. בשבילי איראן היא מקום אחר לגמרי ממה שרוב הציבור הישראלי חושב עליו. בעצם, מגיל אפס מצאתי את עצמי מתגעגעת לאיראן, זאת שאמא ואבא סיפרו לי עליה כל חיי. ואם תשאלו אותי, בכל רגע אדע לתאר אותה כמעט לכל פרטיה, את הנופים שלה, הצלילים, הריחות הייחודים, הצבעים ואפילו את השפה שלה, שממנה אני נפעמת בכל פעם שאני שומעת. בבית אנחנו רואים חדשות בפרסית, גם כאלו שמשודרות מאיראן וגם חדשות שמשדרים הגולים מאיראן שחיים בלוס אנג'לס".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
כהן חיה ונושמת את איראן בכל רמ"ח איבריה: "אני מוסיפה לכל דבר שמיר ופול. אני קוראת אובססיבית של ספרים שיוצאים מאיראן או נכתבים על איראן – 'מגילת זכויות הירח', 'שתיקה פרסית', 'דודי נפוליאון' של איראג' פזשכזאד, 'לקרוא את לוליטה בטהרן'. גם הפלייליסט שלי מורכב ממוזיקה פרסית. אני צופה בסרטים פרסיים כמו 'פרידה' שזכה באוסקר או סרט הפולחן 'באבא ג'ון'".
היא אינה דוברת את השפה הפרסית ומצרה על כך כי בילדותה התביישה בשונות של הוריה ולכן לא למדה את השפה כשפת אם. עם זאת היא אומרת: "אני מבינה היטב פרסית. ההורים שלי מדברים איתי פרסית ואני עונה להם בעברית. כשהייתי קטנה התביישתי כשהוריי דיברו פרסית והיום אני משלמת את המחיר בכך שפספסתי שפה נוספת".
איך הפכת את הזכרונות לסרט מוחשי?
"הקלטתי את אמא שלי מספרת לי על הזכרונות שלה משם. בעזרת ההקלטות יצרתי סרט אנימציה מחולק לשלושה פרקים המנסה לדמיין ולפרש ויזואלית את זכרונותיה של אמי מאיראן כמו שתיארו לי אותה כל חיי, כממלכה קסומה שנמחקה".
תהליך העבודה על הסרט התחיל במחקר רחב על הנושא הכולל זכרונות אישיים מסיפורים, ספרים, שירים ותרגומם, איסוף טקסטים, מחקר ויזואלי, מעצבים, אמנים וסופרים שעסקו בנושא. לאחר מכן ערכה כהן סקר מול ילדי הדור הראשון של יוצאי העדה בארץ ובעולם כדי להבין האם אותה תופעה של געגוע לזכרונות שלא חוו, למשהו לא מוכר, קיימת גם בבתים אחרים. "לשמחתי גיליתי שבאופן גורף אכן זה כך", מציינת כהן ומוסיפה: "במהלך החיפושים אחרי חומר הגעתי אל אלבום התמונות של הוריי ומצאתי אוצר גנוז – תמונות מרהיבות מחיים קודמים, מלאות בסיפורים שרק משתוקקים לקום לתחייה. בחירת הפסקול לסרט היתה ברורה כבר בשלבי המחקר – כלי אחד, לחן פרסי מוכר. מבין האופציות בחרתי לבסוף את הביצוע של לירז צ׳רכי לשיר המוכר age ye rooz ".
"כאיראנים תמיד נאהב אתכם"
סרטה של כהן "געגוע לא מוכר" עבר ברשתות החברתיות והגיע עד לאיראן. תגובות נבחרות על הסרט ניתן למצוא בטוקבקים והודעות פרטיות שקיבלה מאיראנים: ״הסרט הקצר והמקסים שלך לקח אותי לעולמות יפים של ילדות ומולדת. יסמין, לילות על הגגות וכו׳. אני מעריך את העבודה המדהימה שלך. מקווה שתעשי עוד דברים יפים כאלה ואף יותר יפים ממך״. תגובה אחרת מדברת על היסטוריית הכיבוש באיראן למודת המלחמות: ״אלכסנדר מוקדון גם כבש את איראן אבל האיראנים כבשו בחזרה. יום יבוא וגם אנחנו נילחם ונקבל את איראן בחזרה בתקווה שכל האיראנים מכל העדות יגבו אותנו".
אזרח איראני נוסף כותב אל כהן בהתרגשות: "יוצרת יקרה, אני רוצה להודיע לך על כמות האהבה והחיבה של העם האיראני. כמו עבדך הנאמן, אנו מצרים על אזרחינו שנאלצו לעזוב ועדיין אוהבים את איראן. כאיראנים תמיד נאהב אתכם, בלי הבדלי דת כלל, ואנו מחכים ליום בו נוכל לבקר בארץ הקודש ישראל. מקווה לימים בהירים עבור שתי האומות, איראן וישראל יחד״.
