צילום: יעל אילן

השחקנית סוזנה פפיאן: הפרידה מחולון, העלייה מארמניה והאח שנהרג

השחקנית המצליחה, תושבת חולון, עולה עם הצגה חדשה, מציינת עשר שנים בישראל ומספרת על החיים בארמניה, האודישנים הכושלים, השפה שנלמדה בתוך שנתיים, התפקיד ב"כיפת ברזל" ועל האח שנהרג בעזה

פורסם בתאריך: 23.3.18 09:53

על דפי הטקסט של סוזנה פפיאן, בת 25 מחולון, אפשר למצוא הערות שכתובות בעברית, ארמנית ורוסית. שלושה סוגי אלפבית בהם התנהלו חייה יוצאי הדופן של השחקנית החולונית שלא נותנת לשום מכשול לעצור בעדה. אתם אולי מכירים אותה מתפקידה כסמב"צית תמר בסדרה "כיפת ברזל', הילדים מכירים אותה מהתפקיד של זהבה בגירסת המדיטק ל"זהבה ושלושת הדובים". בראיון ל"השקמה חולון" מספרת פפיאן על הדרך הארוכה שעברה מחולון לארמניה ובחזרה.

פפיאן (מימין) ב"כיפת ברזל"

"נולדתי בארץ. כילדה עברנו בין יפו ד' לחולון. כמעט לא דיברתי עברית. חיינו בתוך קהילה של יוצאי ברית המועצות לשעבר. הזכרונות שלי מאותה התקופה עמומים מאוד", מספרת פפיאן. "בגיל חמש אמא שלי החליטה לחזור לארמניה עם אח שלי ואיתי. אבא שלי נשאר בארץ והם המשיכו לשמור על קשר טלפוני וגם נפרדו בהמשך בטלפון. התחלתי מחדש את החיים שלי בארמניה, למדתי ארמנית ולא חשבתי שאצטרך ללמוד בהמשך גם עברית".

אילו זכרונות יש לך מארמניה?

"גדלתי בירוואן, עיר הבירה. אני זוכרת את השלג בחורף ואת המשחקים בשכונה עם החברים. תמיד שיחקתי בחוץ, ילדת טום-בוי חברותית מאוד. עד עכשיו יש לי הרבה חברים בארמניה ואני מבקרת שם כמעט כל שנה. זו שפה שבה אני רושמת לעצמי הערות וחולמת בה. למרות שמדובר במקום די עני, יש שם חיי קהילה מגוונים. זו מדינה שמזכירה מאד את ישראל – מדינה שאנשים חזרו אליה מגלות אחרי הרבה שנים, עם שחווה ג'נוסייד, מדינה קטנה מוקפת אויבים עם סכסוך מתמשך על פיסת אדמה  – חבל נגורנו קראבך".

פפיאן ב"ציפורלה"

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

בסופו של דבר אחיה החליט שהוא רוצה לבנות את החיים שלו בישראל ועל כן החליט להתגייס לצה"ל. "לא רציתי לחיות בנפרד ממנו ולכן החלטתי לעלות איתו. כיוון שאמא שלי לא רצתה להישאר בלעדינו בארמניה, היא עלתה יחד איתנו. כשחזרנו לארץ, היא גם חזרה לאבא שלי".

איך היו החיים בארץ?

"היה מאוד קשה, גם מבחינת שפה וגם בעיות של קליטה. אח שלי התגייס, השתתף במבצע צוק איתן ונהרג בפעולה צבאית. זה קרה חצי שנה אחרי שעלינו לארץ. הייתי מאד קשורה אליו כילדה. חשבנו בהתחלה שאולי בכל זאת מוטב לנו לחזור לגור בארמניה, אבל החלטנו להפסיק לנדוד, להתמודד עם המציאות ולהישאר בארץ. לא גייסו אותי כיוון שהייתי אחות שכולה"

איך הגעת לתיאטרון ולמשחק?

"מאוד רציתי להיות שחקנית והלכתי  לאודישנים מיד אחרי שסיימתי את התיכון. האודישנים היו מחרידים, לא דיברתי עברית. קיבלו אותי לסדנה של יומיים לנבחנים חדשים. היו תרגילים של אימפרוביזציה שבהם התחלתי בעברית, המשכתי ברוסית וסיימתי בארמנית. הכל מתוך בלבול. אמרו לי שאני צעירה מדי ושהעברית שלי תהיה מגבלה. התחלתי ללמוד במכינה ואחרי שנה קיבלו אותי.

"עבדתי על העברית, למדתי מילים חדשות, ביצעתי מונולוגים שלמים בעל פה, גם כשלא הכרתי חצי מהמילים. אולי זה היה תרגיל המשחק הטוב ביותר שלי. הייתי צריכה להמחיש את הטקסט יותר מכפי שהייתי צריכה לפרק את המילים ולהבין אותן בנפרד. יש שחקנים שצריכים לנתח כל מילה ולהבין את המשמעויות של הכתיבה והניואנסים השונים. במקרה שלי, הייתי צריכה לכפר על חוסר הידע שלי. זה כנראה שיעור המשחק הטוב ביותר שלמדתי. היה לי גם מורה להגיית עברית בניסן נתיב בשם אפרים אבא שמאוד עזר לי".

כמה קשה היה להשתלט על העברית?

 "עברתי משפה עם 39 אותיות לשפה עם 22 אותיות, ככה שכבר היה לי יותר פשוט. היום כמעט אין לי מבטא, אני נתקלת בשחקנים יוצאי רוסיה לשעבר שעדיין שומעים בקול שלהם את הרוסיות. המזל שלי זה שאני דיברתי ארמנית, שפה שיש בה הרבה אותיות גרוניות, ח' ו-ר' כמו בעברית. לפעמים חברים שנמצאים אצלי בבית שומעים את הפלייליסט של השירים הארמנים שאני מאזינה להם ולוקח להם זמן לקלוט שזאת לא עברית אלא שפה דומה. במשך הזמן קיבלתי תפקידים של צבריות, כמו למשל תמר ב'כיפת ברזל".

כסמב"צית תמר ב"כיפת ברזל"

איך היה לשחק את דמותה של תמר?

"התפקיד היה מאתגר. בהרבה מקרים לא היה לי פרטנר בסצינה. צולמתי מדברת בקשר מבלי שהיה מישהו בצד השני. סצינות כל כך אינטימיות צריכות פידבק של השחקן השני, על כל תגובה יש תגובה שכנגד. אני צריך לענות לו באותן אנרגיות ואותו טון כדי שהסצינה תהיה אמינה.  זה דבר שיכול לאתגר כל שחקן. אגב, זו היתה הפעם הראשונה שלבשתי מדים".

זה הרגיש לך כמו סגירת מעגל עם אח שלך?

"ממש לא. למרות הגודל והעוצמה של עולם המשחק, אני לא יכולה לומר בשום אופן שיש איזשהו מימד של סגירת מעגל של אסון כבד כל כך. למרות ההתעמקות והאינטנסיביות של התפקיד, משחק הוא אחרי הכל מקצוע, לא בהכרח תהליך של ריפוי. יש לי הזדמנויות אחרונות להתוודע למוות של אח שלי, יש ימי חג וימי זיכרון".

מהן התכניות שלך לעתיד?

"כרגע אני משחקת בתיאטרון החאן במותחן פסיכולוגי מאת ג’ניפר הֵיילי שנקרא 'העולם האחר'. אני משתתפת באנסמבל ציפורל'ה ובפסח הקרוב אשתתף בהצגה 'אגדת הילדה והעורבים' בפסטיבל חיפה, שכתבו צוריה להב ודניאל סולומון".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה חולון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר