"אם תקראו היטב בין השורות תגלו שזה הרבה מעבר לסקס מטורף. עבורי הספר הוא כמו לידה ראשונה שלי, והחותמת שלי ביקום הזה לכך שבהחלט אפשרי בכל יום להתאהב מחדש". כך מספרת הסופרת אורית בנימין מתל אביב, שבימים אלה יוצא לאור ספרה החדש "69 פיתויים של טירוף". בספרה הארוטי מתוארות סצנות מציאותיות מחדר המיטות שלה ומשחקי תפקידים שהיא יצרה בזוגיות שלה עם נשים.
בראיון חושפני ל"השקמה חולון" היא מספרת על חוויית היציאה מהארון האישית שלה כשהיתה בת 17, על קבוצת הפייסבוק המצליחה שהיתה פלטפורמה לספר עצמו ועל הספר החדש, המסעיר ונטול הגבולות.
לילות קסומים של תשוקה ולהט
הכל התחיל מפוסט אחד שכתבה בנימין לפני חמש שנים בקבוצת הפייסבוק "סקסימאמא". בקבוצה זו, שחברות בה כמעט 150 אלף נשים מרחבי הארץ והעולם, כותבות המשתתפות בפתיחות מלאה על יחסים, עם המון עזרה האחת לשנייה. בקבוצה זו הכירה בנימין נשים רבות, חלקן חברות טובות שלה, ואף מצאה שם בעבר זוגיות.
"הייתי כותבת לעצמי טקסטים בטלפון הסלולרי או על גבי פתקים ומפיות בבתי קפה, באוטובוס או ברכבת", היא מספרת. "החוויות שהעברתי בטקסטים על לילותי הקסומים עם נשים פונות לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע או מין, ולמקום שבו הוא יכול לדמיין את עצמו בסיטואציה עם מי שחפץ לבו".
וכך נולד הרעיון לספר?
"לאחר שהעליתי את הפוסטים קיבלתי הרבה אהדה, גם בהודעות פרטיות, מנשים שפרגנו וקראו הרבה בין השורות. היו שם תגובות כמו 'אורית, עברתי לילה מדהים בזכות הכתיבה שלך', 'אני קוראת כל פעם מחדש את הפוסט ומגלה עוד פעם ועוד פעם משהו', 'את חייבת להוציא ספר', 'את לא מבינה מה זה עשה לי', 'הערת לנו מחדש את התשוקה', 'שכחתי מה זאת תשוקה אמיתית' ועוד".
חשבת שבעקבות הפייסבוק יגיע הספר ואיתו ההצלחה?
"קיבלתי חשיפה מאוד גדולה ברשת, בעיקר בקבוצת הפייסבוק שהביאה אלי הרבה נשים אשר התחברו אלי בעיקר בגלל הכתיבה המקורית שלי. הסקרנות שלהן והציפייה בכיליון עיניים שאעלה פוסטים, ללא ספק, עוררו הרבה תשוקה ולהט בהרבה בתים בישראל. לאירוע ההשקה של הספר, שנערך בפאב המומנט בר בתל אביב, הגיעו הרבה אנשים שהתחברו לכתיבה שלי, וכך פגשתי אותם לראשונה פנים אל מול פנים".
רוצים להישאר מעודכנים?
בספרה החדש "69 פיתויים של טירוף" חושפת בנימין משחקי תפקידים שיצרה בזוגיות שלה עם נשים באמצעות תיאור סצנות אמיתיות עם נשים מחדר המיטות שלה, לצד צילומים אמנותיים שלה עם נשים. ולא, היא אינה חוששת שיהיו כאלה שימצאו אותו מציצני מדי.
"כל המטרה בספר היא לעורר תשוקה ולהט ומשהו קצת אחר", היא מסבירה, "לא הכל חייב להיות בתוך המסגרת. לבני אדם יש בדרך כלל נטייה לצאת מהמסגרת הקיימת בשביל הריגוש כשהם לבדם. הספר הזה בא להראות, גם בין השורות, שאפשר לצאת מהמסגרת ביחד אחת מול השנייה. כלומר, אפשר לצאת מהמסגרת בצורה מושלמת כאשר יש בה הרבה ריגוש".
בנימין מספרת ש"הסצנות בספר הן חלק ממשחק ביני לבינה: שמות אחרים, מקום אחר, לבוש אחר, אופי אחר וטיפוסים אחרים. שם אנחנו משחקות בעולם שאנחנו בונות ביחד. זה לא שחיי המין שלי מעניינים אנשים אחרים, אלא החשיבה מחוץ לקופסה בתוך הזוגיות ובתוך מערכות היחסים – אצל סטרייטים ואצל להט"בים. כל דבר שרגיל הופך למשעמם ברגע שהוא שגרתי".
"הרגשתי שהגעתי לנחלה"
בספר של בנימין לא מופיעים שמות אמיתיים, אלא השמות של הדמויות שמשתתפות במשחקי התפקידים. "מי שהיתה איתי בעבר צריכה לחפש באותה סיטואציה שאולי קרתה איתה – אבל רק היא תדע", היא אומרת ומספרת ש"מדובר בסיטואציות מלפני עשר שנים ואפילו 15 שנה, מהעבר הרחוק והקרוב ומכל החיים שלי. לקחתי את הסיטואציות המשמעותיות ביותר וכתבתי עליהן, כאשר כל משחק תפקידים הוא תפאורה בפני עצמה".
כבר בגיל 15 גילתה בנימין את המיניות שלה וחוותה התנסות ראשונה עם בת. "זה היה נראה לי די טבעי והרגשתי שהגעתי לנחלה", היא נזכרת, "הייתי הילדה הקטנה והשובבה שתמיד אהבה להיות חופשייה ולמלא את הלב והמוח בחוויות שגרמו לי לחייך חיוך רחב, זאת שבכיתה תמיד תהו לגביה אבל האמינו בה כפי שהיא ונתנו לה את מקומה – למרות הקושי, השובבות והבלגן שעשתה כשציירה על קירות הכיתה".
היא מודה כי "בדיעבד, תמיד אהבתי נשים ונהגתי לשמור ולגונן על בנות, שהתייחסו או שלא דיברו אליהן כמו שצריך. אפילו על אמא שלי רציתי כל הזמן לגונן, גם אם לא היה ממי או ממה".
איך חווית את היציאה מהארון?
"התלמידים והתלמידות בכיתה שלי ידעו שאני כזאת, והם הגיבו לכך בצורה טובה בתיכון, כי באותה תקופה הייתי חלק מחבורה עם תלמידים שהיו גדולים ממני בשנה ובשנתיים והייתי מאוד חברותית בבית הספר. זה דבר שמאוד עזר לי. הצגתי את זה בצורה כל כך טבעית, כך שבבית הספר קיבלו את זה לגמרי בסדר. לא היה מישהו שיכול היה אז להגיד דברים שיכולים לפגוע בי".
בנימין מספרת כי "כבר אז היו לי ולתלמידות אחרות התנסויות מיניות במסגרת בית הספר, כשההתנסות המינית הראשונה שלי בגיל 15 היתה עם תלמידה אחרת בבית הספר, וזה נעשה בסתר. תמיד הצגתי את זה בצורה די טבעית, למרות שהשינוי בי חל אחרי חופש גדול אחד. מהר מאוד לא פחדתי, כי אז היו לי הרבה כוח והשפעה בחברה".
איך התבטא השינוי?
"אני זוכרת שבחופש גדול קיצצתי את השיער שלי שהיה ארוך, וחזרתי שונה לבית הספר. מילדה שרוקדת בלהקת מחול ומחוזרת על ידי בנים, הפכתי לילדה שמחוזרת על ידי בנות. בחיי היום-יום התנהגתי כרגיל והצגתי את עצמה בצורה הכי טבעית כלפי החברה, אבל חששתי שמשפחתי תגלה או תתאכזב".
בנימין הסתירה את זהותה המינית ממשפחתה עד שהרגישה שהגיע הרגע המתאים, והוא הגיע כשהיתה בת 17 וחוותה אהבה אמיתית ראשונה עם אשה. "אמי כבר ידעה את זה", היא מספרת, "כי היא קראה מכתב שכתבה לי אהבתי הראשונה".
איך היא הגיבה?
"אמי הכילה אותי בצורה מושלמת, ואז הגיע חיבוק עוטף. היא גם ידעה לומר לי את המילים הנכונות בדיוק ברגע שחשבתי שאתנפץ לרסיסים. שתינו ישבנו ביחד ושתינו קפה. היא הסתכלה עלי ואמרה: 'לא משנה מה תעשי ובמה תבחרי, אני פה בשבילך לכל החיים. מה שחשוב לי זה שתשמרי על עצמך'. גם שאר בני ובנות משפחתי דאגו לאסוף אותי ולהיות לצדי כל הזמן. בזכותם אני זוכה לאהוב ולהיות נאהבת".
