איש לא האמין שיותם גיא, בן 31 מחולון, יוכל להגשים את החלום שלו, לעסוק בקולנוע. אבל בדרך הקשה הוא הצליח, על אף הקשיים והסטיגמות שאיתן התמודד, ובימים אלה הוא נלחם כדי להוציא לאקרנים את סרטו "סוף דוב"
"נולדתי בערד למשפחה שומעת ואני חירש. למרות שכל משפחתי למדו ומתקשרים איתי בשפת הסימנים, היה לי ברור שחובת המאמץ לתקשורת חלה עליי. למדתי איך להעביר מסר ורעיון דרך מילים לאנשים ששונים ממני – אנשים שומעים", הוא מספר.
"איש חכם אמר פעם 'האדם חי במידה בה הוא מתקשר'. אני מאמין בזה בכל לבי וזה מה שהוביל אותי ללמוד תואר ראשון בקולנוע ותקשורת. אני מסיים את לימודיי בסמינר הקיבוצים, שמזכה אותי בתעודת הוראה בעזרתה אוכל גם ללמד ולעזור לילדים חירשים אחרים בתחילת דרכם.
הסרט אותו בחר גיא לייצר מעורר שאלה אודות מי האחראי על כך שתקשורת תזרום ללא פערים או עיוותים. "בחרתי להראות את ההשלכות של אי לקיחת אחריות, שמהולה במודעות נמוכה מדי, היעדר אהדה או הזדהות עם השונה", הוא אומר. "השאלה הנכונה לגבי הפרויקט הזה היא לא למה לחשוף סיפור, הגם שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, אלא מדוע להסתיר אותו".
במרכז הסרט זוג חירשים, גבר ואישה בהריון. "הם מגיעים לחדר הלידה כאשר האישה כורעת ללדת. המתורגמנית שהייתה אמורה להגיע לא יכולה להגיע והם נותרים להתמודד עם הלידה ללא היכולת להבין את הצוות הרפואי", הוא מספר, "בסיטואציה כה לחוצה וכואבת, קריאת שפתיים היא משימה בלתי אפשרית. החלטות נעשות ללא שיתוף היולדת, והידע שמביא עמו כוח מופקע מן היולדת. אחות רגישה אחת מאפשרת ליולדת לחוש דרך ויברציות את פעימות העובר דרך המוניטור, אך ברגע הלידה, אחרי שעות מתישות וכאוטיות, נולד התינוק והאישה שמחכה לאישור האחות על הבכי המיוחל ממשיכה לחכות".
עד כמה הוא נוגע לחיים האישיים שלך?
"הסרט מבוסס ברובו על סיפור אמיתי של זוג חירשים שהכרתי. כמובן שהמסר המרכזי משותף לכל אדם באשר הוא, ועל אחת כמה וכמה לאנשים עם מגבלות. הוא מדבר על קבלה, על יחס שווה ועל תקשורת טובה. יש הרבה בורוּת סביב נושא האנשים עם מוגבלות. אני חווה את זה על בסיס יומיומי. השאלות שאני נתקל בהן מראות על היעדר מודעות לאורח החיים של אנשים עם מוגבלות. כחירש, למשל, אנשים רבים נדהמים לשמוע שאני נוהג. אני כמובן מסביר שחירשות לא מגבילה בנהיגה, אולי היא אפילו גם קצת עוזרת, כי אני לא שומע את הצפירות של הנהגים האחרים בכביש. אני כמו כולם, רק עם מגבלה שאני מסרב לתת לה להשתלט עליי".
רוצים להישאר מעודכנים?
פנית לגיוס המונים כדי לממן את הסרט.
"הפלטפורמה של גיוס המונים נגישה לכולם. יש בה משהו זמין וחדשני והיא מציעה לכל אדם לקחת חלק ביצירה. רובנו מעבירים שעות רבות בכל יום בגלישה באינטרנט, וכאן הגיוס נכנס לתמונה. כל אחד יכול לעזור ולתרום כמעט כל סכום, ולדעת שהתרומה שלהם היא משמעותית לקידום שוויון ההזדמנויות לכל אדם בחברה".
"הסרט יוצג בסינמטק. כל מי שהבנה, הידברות ותקשורת הם חלק מחייו, יכול להיתרם, כל שכן ארגונים ומוסדות", הוא מוסיף, "לקחתי את ההזדמנות כתסריטאי ובמאי ליצור אמנות קולנועית מחד והעברת מסר ברור מנגד. החלטתי לעשות את הסרט הזה בהרגשת שליחות, כמי שחייב לספר את הסיפור שלהם כדי שמקרה כזה לא יישנה. זהו סרט שמעורר למודעות ויכול לחסוך הרבה כאב, סבל ותסכול מיותרים באוכלוסייה בכלל ובקהילת החירשים בפרט".
"בסרט משתתפים בהצלחה שחקנים חירשים ושומעים כאחד", הוא ממשיך, "התסריט דרש ממני המון כוח ואומץ לבטא רגשות דרך עלילה שפוגשת מציאות כואבת. עכשיו זה הכוח שלנו ביחד לעשות בעזרתו את השינוי. הסרט נמצא בשלב האחרון, ורק אם אצליח לגייס את סכום היעד במלואו אוכל להשלים את המשימה".
הסרט גם קורא לשילוב של אנשים עם מוגבלות. אין שינוי בתפיסה בנושא הזה?
"בשנים האחרונות ישנו חוק שמחייב העסקה של אנשים עם מוגבלות (סעיף 9 לחוק שוויון זכויות). הבעיה היא שהחוק הזה תקף לגופים ציבוריים גדולים בלבד, ולא בכל עסק. אני חושב שרוב הזמן יש איזושהי רתיעה ופחד מהעסקת אדם עם מוגבלות. החירשות שלי היא חלק אינטגרלי ממני. נולדתי חירש ואני לא מכיר מציאות אחרת, ועדיין, כשאני מגיש קורות חיים נקודת הפתיחה שלי בעייתית יותר לעומת אנשים ללא מוגבלות. אנחנו בסך הכל מבקשים הזדמנות, לא העדפה מתקנת, לא רחמים חלילה, רק שוויון".
איך מתמודדים עם חירשות בתחום הקולנוע?
"אני הבמאי החירש הראשון שעוסק בקולנוע עלילתי. הרבה אנשים בתעשייה חושבים שמוטב להעסיק אנשים 'בריאים' או ללא מוגבלות. אפילו בהוליווד, השחקניות ג'וליאן מור, סאלי הוקינס ואוקטביה ספנסר גילמו לאחרונה דמויות חירשות, אבל הן עצמן שומעות. למה הוליווד בוחרת ללהק שחקנים שומעים לתפקידים של חירשים? יש פה הדרה של קהל החירשים ויתר האנשים עם מוגבלות. הרי מי יכול לגלם חירש טוב יותר מאשר חירש אמיתי?"
אתה מרגיש שיש לך נטל על הכתפיים כבמאי חירש?
"מאז ומתמיד אהבתי את עולם הקולנוע וידעתי שכשאגדל ארצה לעסוק בתחום. כל אדם עם מוגבלות בשלב כזה או אחר מקבל את התחושה מהסביבה שיש דברים שלא תוכל לעשות, או מקצועות שלא תוכל לעסוק בהם. ככה גם אמרו לי: 'במאי? קולנוע? איך תוכל להיות? זה מאוד נחמד, אבל זה לא מציאותי'. אני רוצה להוכיח לעצמי ולחברה כולה שאין דבר כזה בלתי אפשרי. הכל אפשרי אם רוצים ומשקיעים ומוכנים לעבוד קשה כדי להשיג את המטרה. הרי האנשים עם מוגבלות הם קודם כל אנשים, כמוך וכמו המשפחה והחברים שלך".
"אנשים עם מוגבלות נולדו לתוך מציאות מסוימת, בין אם בלידה ובין אם לאורך חייהם. אלה החיים שאני מכיר ואני לא מרחם על עצמי אפילו לרגע. אני מאמין שכל אחד ואחת קיבלו קלפים מסוימים בחיים האלה. אני מודה על כך שאני עוסק בתחום שאני כל כך אוהב, שאני בריא ושאני לא מוותר לעצמי. עכשיו רק נותר להראות לכולם בחברה שכדאי לתת לנו הזדמנות. ככה נהפוך לחברה שוויונית ותומכת הרבה יותר, וזה אפשרי".
לסיוע במימון הסרט ליחצו כאן
