המגפיים, אובייקט אופנתי נחשק, הם "צלחת פטרי" דרכה בחרו האוצרות לעקוב אחרי תהליכים חומריים, קונספטואליים ווירטואליים בשדה העיצוב והתרבות."אנו חיים היום בתקופה מורכבת ובמציאות שבירה, אומרות האוצרות. מציאות לא צפויה, עידן בו לכאורה אין גבול ליכולות הטכנולוגיות, המציאות הפיזית הופכת אט אט לווירטואלית ומעל הכל מרחף ענן של מגיפה. התערוכה היא חלון הראווה של הנקודה הזו בזמן. בשנה האחרונה בצל הקורונה יצאנו למסע בעקבות המגפיים".
אוצרות התערוכה בחרו להציג את המגפיים משתי זוויות: מצד אחד כפריט קונקרטי, בעל תפקיד פונקציונאלי העשוי מחומר ומצד שני כאובייקט המהדהד לעולמות נוספים ובעל משמעויות מרובדות היסטוריות, חברתיות, תרבותיות ומיניות.
לדבריהן "המגפיים הן אובייקט לא תמים. לכאורה מדובר בחומר, אך בפועל הן סמל, סימן ומחווה. הן מפרשות את ההווה עם מטעני העבר. הן אמצעי המשמש להגדרה ונקיטת עמדה.
במשך אלפי שנים סימלו המגפיים מקור של עוצמה וכוח. גברים נעלו מגפיים וכבשו עימם את העולם. הנשים נותרו בבית נעולות נעליים רכות המתאימות לכיבוש חדר השינה. מגפיים פונקציונליות לנשים היו עלולות לפגום בסדר החברתי.
במאה ה-19 נשות אצולה החלו נועלות מגפיים שמטרתן הייתה לכסות את העור החשוף ולמנוע פיתוי. האפקט היה הפוך לגמרי, המגפיים הדגישו את מבנה הרגל והפכו לאובייקט ארוטי. בד בבד התפתח שוק מחתרתי של פורנוגרפיה ומגפיים בלונדון והמגפיים הפכו לסמל המרמז על אברי גוף נשיים מוצנעים.
במאה העשרים המגפיים הפכו מפריט פונקציונאלי לפריט אופנה. ב-1960 עם כניסת המיני, כשרגל האישה נחשפה כפי שלא נראתה מעולם, הפכו מאביזר משלים למגדיר אופנתי וסימלו את החופש הנשי החדש והשחרור מלבוש נשי מסורתי .
רוצים להישאר מעודכנים?
אוצרות התערוכה הן פזית קידר וימית ניומן וזו תערוכה שלישית בטרילוגיית הנעליים אותה יזם רפי וזאנה עוזר מנכ"ל עיריית חולון לתרבות ואמנות כאשר הקודמות היו: "סניקרס – נעליים שהפכו לתרבות" שאצר: ניסן שור בשנת 2015 ו"סינדרום סינדרלה – סטילטו" שאצרה: יערה קידר בשנת 2016.
