בעוד סוריה נתונה במלחמת אזרחים עקובה מדם והעיר חאלב הפכה לעיי חורבות, מחזאית אחת, תושבת חולון, העלתה הצגה בשם "לחתן את מרגו" על חייה של משפחה סורית בשנות ה-60 בישראל.
מלי הורנשטיין, בת 62 מחולון, מעולם לא חשבה שתהיה מחזאית. בעקבות סדנת תיאטרון קטנה שבה השתתפה, הרגישה את הדחף ליצור ולהציג את העולם שבו גדלה וחייתה, מעין סגירת מעגל עם הוריה שעלו מחאלב ונשאו את זכרונות העיר כל חייהם. בראיון ל"שיקמה חולון", מספרת הורנשטיין על תהליך הכתיבה ועל התגובות יוצאות הדופן שקיבלה על המחזה שכתבה.
"אין לי רקע בתיאטרון, מעולם לא למדתי לכתוב מחזות, אבל הסיפור הזה לא נתן לי מנוח. פניתי לאורה בלפר, המורה שלי לתיאטרון, ויחד כתבנו את המחזה. עבדנו בשיתוף פעולה, מתואמות זו לזו והפכנו את הזכרונות של שתינו לסיפור. סיפרתי לה על בריחת יהודי סוריה ועל העלייה לארץ, היכרות עם מנהגי העדה, המסורת, הפתגמים והמאכלים האהובים. מכל רסיסי הזכרונות יצרנו עלילה שלא קשורה למשפחה שלי אבל משקפת את החיים של יהודי סוריה והעלייה שלהם לארץ".
בורנשטיין מספרת כי אביה, מרדכי חבר ז"ל, עלה לארץ מחאלב, ואמה לאה (לולו) סלח ז"ל, עלתה לארץ מדמשק. "אני נולדתי בארץ וזו הדרך שלי לקשור קשר לעולם ולשורשים שמהם הגעתי".
את הדרמטורגיה (ניתוח ועריכה של מחזה לפני העלתו לבמה) עשו בני הזוג נעמה וינון. השניים הבינו כי יש כאן מחזה עם פוטנציאל גדול, עשו אודישנים, מצאו צוות שחקנים והחלו לעבוד על בימוי והפקת המחזה. מאחר שההוצאות על הפקת מחזה הן רבות, פנתה הורנשטיין למר משה כהן, יו"ר ארגון מורשת יהדות ארם צובא, וביקשה את עזרתם. כמחווה לפרויקט ניתנה הרשאה לשחקנים ולבמאית לקיים את החזרות בחדר בבית הכנסת המשמש את הארגון ונמצא ברחוב אהרונסון בתל אביב.
בחודש אפריל 2017 התקיימו שתי הצגות הרצה בתל אביב, ולאחר מכן נערכה הצגת בכורה חגיגית באשכול פיס בבת ים.
רוצים ספויילר? צפו בקטעים מההצגה:
מ"אנא פאיזה" ל"לחתן את מרגו"
אחת השחקניות בהצגה היא סופיה (יפה) תוסיה כהן, אשר זכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו, בשנת 2000 על ההצגה "אנא פאיזה". בהצגה זו עסקה תוסיה כהן באמה פאיזה רושדי שהיתה זמרת נודעת במצרים. למרות יהדותה, זכתה לתהילה ולפופולריות בכל רחבי העולם הערבי ועם פרוץ מלחמת השחרור, היא ברחה לישראל. כעת סוגר תוסיה מעגל בהצגה העוסקת במורשת אביה, ילד חאלב: "היתה חוויה נפלאה. אני ממוצא חלאבי מצד אבי, כך שיכולתי לתרום לעבודה המשחקית ולהצגה מהמשפחה שלי, כולל לחנים של התפילות ומבטאים. המשפחה שלי מתלהבת והמון מגיעים לראות את ההצגה ומרגישים גאווה עצומה. אחרי שהקדשתי את 'אנא פאיזה' לאמי ולמצרים, אני גאה להקדיש את 'לחתן את מרגו' לאבי ולמשפחתו".
צפו בקטע מתוך ההצגה:
לואיזה קמחג'י, בת 88, סיפרה בהתרגשות לאחר שראה את ההצגה: "נולדתי בחאלב, עליתי לארץ וכל חיי התגעגעתי לשוק, לרחוב היהודים ולקהילה שלנו. בארץ קרה לנו מה שקורה לכל משפחה של מהגרים, הילדים ספגו את התרבות אבל נהיו קצת יותר ישראלים, הנכדים כבר לא מדברים את השפה ובקושי מזהים את המאכלים של פעם, בבר מצוות כבר לא מנגנים את השירים שלנו, העולם החאלבי הולך ונעלם. בעלי נפטר לפני 20 שנה, אולי היה יותר טוב שלא יראה איך נעלמת המורשת המפוארת שלנו ואיך העיר היפה שלנו חאלב נמחקה במלחמה האכזרית הזו".
קמחג'י מספרת בפתיחות כיצד חלמה חלום ש"בו הייתי החאלבית האחרונה בעולם, ניסיתי לדבר בערבית חלאבית ואף אחד לא הבין אותי. שרתי לנכדים את השירים שלנו והם השמיעו מוזיקה באייפון. הבנתי שאני אצטרך, בגילי המופלג, להשלים עם מותו של העולם שממנו הגעתי וצמחתי. כשראיתי את ההצגה 'לחתן את מרגו', בכיתי מהתרגשות, הבנתי שיש עוד תקווה, עוד כמה שנים למורשת ולהיסטוריה, לשפה ולמנהגים לפני שייעלמו לגמרי. מחאלב לא נותר דבר מלבד זכרונות, בזכות ההצגה הזו הזכרונות חזרו לחיים".
"לחתן את מרגו", בהשתתפות: איתי תורג'מן, איתמר זנדני, יעל אלפרסון, מוטי סבג, נאור מזרחי, נועה זינגר, סופי (יפה) תוסיה כהן ורעות ירדן. תיאטרון הבובות בחולון, יום ג' 31.10.17. מופע ראשון ב-18.00 והצגה שנייה ב-20.30
