סדרת המפגשים בשם קפה דיגיטל, בשיתוף לאומי דיגיטל ורשת העיר, ובכיכובו של ד"ר אייל דורון, הגיעה ביום שלישי בשבוע שעבר לראשון לציון. כל מפגשי הסדרה יעסקו בנושא שנוגע לכולנו – המהפכה הדיגיטלית וההשפעה העצומה שלה על החיים שלנו: החל מיחסים בינאישיים – ועד בנקאות.
אורי גבזה, מנהל אזור ירושלים והמרכז במערך הפרימיום של בנק לאומי, מסביר: "זכינו לחיות בעידן של מהפכה אמיתית, שמשפיעה על כל אורחות החיים שלנו. תחשבו על מכשיר הסמארטפון ועל איך הוא מנהל לנו את החיים: דרכו אנחנו מזמינים מונית, מקום במסעדה, משווים מחירים, עורכים קניות, פותחים ומנהלים את חשבון הבנק שלנו, מנווטים ליעד, ועוד. גם המהפכה הזו יוצרת פערים בין-דוריים בין הדור הצעיר, שנולד לתוכה, לבין הדור היותר ותיק שצריך להתרגל למציאות חדשה – וכשאני אומר ותיק אני לא מתכוון לפנסיונרים דווקא, אלא לבני 30 וצפונה שהכירו וחיו מציאות אחרת לגמרי, עם טלפון חוגה וערוץ טלוויזיה אחד בלבד.
"כולם מדברים היום במונחים של 'דיגיטל' ו'פיזיקל': פעולות שאפשר לעשות בלחיצת כפתור, לעומת פעולות שעדיין צריך להגיע למקום מסוים כדי לבצע אותן. אבל ההגדרות האלו הולכות ומיטשטשות. היום אנחנו מבינים בהדרגה שדיגיטל זה לא עוד פיצ'ר. הוא הולך לפלטפורמה העיקרית שבאמצעותה אנחנו מנהלים את חיינו. לדור הצעיר, שמכונה בשם דור ה'מיליניאלז', אין בעיה איתה. הם שוחים בזה, חיים את זה, נולדו לתוך זה. הדור היותר ותיק צריך להסתגל, להתוודע לזה ולראות שהשד לא נורא כל כך. עוד לא קמה מהפכה שלא לוותה בחבלי לידה.
"בנק לאומי, כמובילי הבנקאות הדיגיטלית בישראל, יודעים שמלבד להעניק בנקאות מתקדמת, חלק מהתפקיד הוא גם לסייע לאלו שהדיגיטליות פחות באה להם באופן טבעי 'לחצות את הגשר' ולגלות שעולם הבנקאות הדיגיטלית יכול להציע מגוון רחב של אפשרויות ויתרונות. היום אפשר לפתוח חשבון, להפקיד צ'ק, לברר מצב חשבון, לפתוח תכנית חסכון – והכל בלחיצת כפתור מהסמארטפון שלכם".
ואכן, לא מעט אנשים התלהבו מהאפשרות לשמוע מהו המתכון לאושר ואיך ניתן להשיג אותו בעידן הדיגיטלי. קפה "ביגה" בראשון לציון התמלא וההרצאה המרתקת יצאה אל הדרך.
"מה שאנחנו מנסים לעשות זה להיות מאושרים במאה ה-21 עם כל הטכנולוגיה המתקדמת. אנחנו חיים בתקופה נהדרת, מרתקת ומסקרנת", פתח ד"ר אייל דורון וכבר בתחילה גילה כמה מרכיבים של המתכון לאריכות ימים: "מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד לאורך עשרות שנים, עם ארבעה חוקרים שהתחלפו בשל הזמן הממושך, מצא את שלושת הגורמים שמנבאים אריכות חיים: ילדות מוקדמת שבה הרגשנו אהובים – אנשים בני 85 ממשיכים להיות מושפעים מכמה הילדות שלהם הייתה חמה ואוהבת – ושני הגורמים הנוספים לאריכות ימים, שהוכחו מדעית, הם נישואים טובים וחברים טובים. מפעל של 75 שנות מחקר אישר את האינטואיציה הבסיסית שלנו. אחד הגילויים המרתקים של החוקרים היה שקשר טוב וחם עם חברים מנבאים לעיתים אריכות חיים יותר מרמת הכולסטרול בדם למשל.
מחקרים אחרים משלימים את התמונה ומוכיחים את ההשפעה ההדדית בינינו לבין אנשים החיים אתנו באותה קהילה. אם יהיו לנו חברים אופטימיים במעגל הקרוב אלינו, יעלה הסיכוי שלנו להיות אופטימיים בעצמנו ב-60 אחוז. אופטימיות, הרגלי עישון, עודף משקל וכאב ראש – כולם מדבקים.
בכדי שנבין עד כמה אנו מאושרים, ד"ר דורון הציג שלוש שאלות: "באיזו מידה אני מרגיש שעברתי את הרגע הכי מאושר בחיי? באיזו מידה אירועים בחיי הם תוצאה של המעשים שלי – האם החיים בשליטתי או לא? והשאלה השלישית – באיזו מידה אני עשוי להעדיף את טובתו של מישהו או משהו אחר על פני טובתי שלי, כולל ערכים מוסריים או אמונה, ולא כולל קרבת דם, כי זו לא חוכמה. זה לא מודל מלא, אבל בהחלט ייתן לנו אינדיקציה".
מי שחש שהרגעים המאושרים בחייו עדיין לפניו צפוי להיות מאושר יותר. החיים נתפסים בעיניו כאופק פותח של אפשרויות והזדמנויות. מעניין לראות כי התשובה לשאלה אינה קשרוה בהכרח בגילו של המשיב. גם מי שמסוגל להעדיף את טובתו של מישהו או משהו אחר על פני טובתו יהיה מאושר יותר, כי הוא חש שייכות.
"שייכות גורמת לאושר", מבהיר דורון. "במשך 3,000 שנה הבן אדם צריך להרגיש שייכות, להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול מעצמו. מצד שני, אתם כרגע מצלמים אותי במכשירים שלא היו קיימים אפילו לפני 30 שנה. זאת אומרת שמבחינה רגשית הצרכים שלנו כמעט ולא השתנו, בעוד שהטכנולוגיה סביבנו שינתה צורה לחלוטין".
מסתבר כי דווקא התשובה לשאלת השליטה היא טריקית ומפתיעה. האדם המאושר לא יאמין כי יש לו שליטה טוטאלית על חייו, מכיוון שאם יאמין בכך הוא ייטול על עצמו גם את כל כישלונותיו, והלא כולנו נכשלים. אם אנו רוצים להיות מאושרים, עדיף שנחוש מידה גדולה, אך מוגבלת, של שליטה בחיינו.
אז מהו בכלל "האושר" על פי אייל?
"מי שאומר שאושר הוא רגעים של אושר מטעה אותנו. אושר הוא רק דבר אחד בעיניי – משמעות פנימית מצטברת לאורך החיים. ומי מחליט מה משמעותי בשבילנו? אנחנו. הבעיה היא שכל החיים אמרו לנו מה להיות ולמה לקוות ולצפות, ואז אנו עלולים להגיע לגיל יותר מבוגר ומרגישים החמצה, שלא הלכנו עם המשמעות שלנו".
בשלב זה מופנות לאייל כמה שאלות מהקהל.
אם כל כך קל להשיג אושר, למה יש כל כך הרבה סבל בעולם?
"לא פשוט להיות מאושר. אתה צריך למצוא את המשמעות שלך ולפעול מתוך חשיבה עצמאית, לא להיות מושפע לא לרצות, לא ללכת לפי ציפיות וגם להתמיד בכך. זה לא כל כך פשוט. אני רק אומר שתפסיקו לחשוב שהאושר בא ברגעים ושהוא בורח מבין האצבעות.
"אושר הוא לא דבר סטרילי. הוא גם לא הנאה. כך גורסת כל פילוסופיה וכל דת. אכלתי גלידה והייתה לי הנאה רגעית, ואז הרבה רגשות אשם. אושר זה תמיד הנאה? בכלל לא. אני יכול להיות עצבני, מתוסכל או מתוח, ועדיין להיות מאושר. כשמגדלים ילדים יש רק רגעים של הנאה? זה לא אומר שאין אושר. בעבודה יש רק הנאה? בעבודה אנחנו מתעצבנים לפחות ארבע פעמים ביום ועוד שמונה פעמים חשים מתוסכלים, ועדיין העבודה יכולה לגרום לנו להיות מאושרים. אושר הוא מושג תובעני יותר מהנאה".
כיצד משפיע העידן הדיגיטלי של טלוויזיות, מסכים וניידים על האושר? בעיקר על האושר של הצרכנים הכבדים שלו – הנוער והילדים?
"זה לא שחר ולבן. פשטני להגיד טוב או רע על מסכים, כי אנחנו מבלים הרבה מאוד זמן עם מסכים והם יכולים לעזור לנו. העניין הוא לא עצם קיומו של המסך, אלא מה שיש במסך ואיך אנו משתמשים בו. בתקופה הדיגיטלית שבה כולנו מחוברים יש לנו את הסיכוי הכי גדול להיות מאושרים. למה? כי אנחנו יכולים להפיץ ולשאוב אופטימיות דרך רשת דיגיטלית מכל העולם. האם זה באמת עובד? תלוי בנו, תלוי מה נפיץ ולמה ניחשף".
מה עם ההתמכרות של ילדים ונוער למשחקי מחשב? האם הם אינם משחיתים את בני הנוער?
אייל הפתיע: "נכון שמשחקי וידאו נראה לנו לפעמים כמו משהו איום ונורא, אבל ערכו לאחרונה מחקר באוסטרליה על 12,000 ילדים בני 15, בהתבסס על הציונים שלהם במבחני פיז"ה, וגילו שמי שמשחק במשחקי מחשב או וידאו מקבל ציונים גבוהים יותר ב-15 נקודות במתמטיקה ומדעים".
האם משחקי מחשב והעיסוק ברשתות חברתיות גורמים לבידוד חברתי ומחליפים אינטראקציה של ממש?
"מבחינה עובדתית זה לא נכון שרשתות חברתיות גורמות לבני נוער להיות מבודדים ומנותקים. אצל הנוער של היום אנחנו רואים לא פחות התנדבות, השתתפות בתנועות נוער ויציאה מעצמם למען האחר לעומת הנוער של טרום העידן הדיגיטלי. אפשר לדמות את הטכנולוגיה לסוס שדוהר בפראות ואנו צריכים לדעת לרכב עליו ולפעמים הוא גם מעיף אותנו. אם אני לוקח את הנייד ומתקשר איתו עם אנשים ומנווט את הדרך שלי אז זה נהדר, אבל אם אני כל הזמן בנייד מוחץ נמלים במשחק אידיוטי ולא מתקשר עם הסביבה זה רע".
איל הדהים הורים רבים כשציין שמחקרים בין לאומיים מטילים ספק בתפקיד בית הספר בחינוך הילדים והכנתם לחיים: "65 אחוז מהתלמידים בכיתות א' עד ט' כיום צפויים לעבוד במקצועות שטרם נולדו".
האם בית הספר פשט את הרגל?
"לא. בית הספר נותן יכולת התמדה, איפוק, סוג מסוים של כישורים חברתיים וגם ידע, אבל הוא לא מעניק מספיק יצירתיות, גמישות מחשבתית, חשיבה מקורית והתמודדות עם שינויים וחוסר ודאות. לכן יש דברים שאפשר להשלים בבית. חוקרים גדולים אמרו שההשפעה של הבית על חינוך הילד היא בשיעור של 70 אחוז".
לסיכום טען דורון כי למערכות היחסים שלנו יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע לאושר, בעוד הטכנולוגיה יכולה לעזור לנו לטפח את מערכות היחסים החיוביות. המחקר של הרווארד לימד אותנו שלרופא של אדם בגיל 50 צריך להיות חשוב יותר לדעת כמה חברים יש למטופל ומה מצב מערכת היחסים שלו, שכן הדבר משפיע באופן ברור על בריאותו התקנית ועל התפתחות מחלות בגופו.
ומה עוד חשוב לאושר שלנו? לדברי דורון מאז ומתמיד אלו המשפחה והזוגיות: "המשפחה מאפשרת תחושה של משמעות ומשפחה מאושרת מאפשרת לנו תחושה של חופש. באופן פרדוקסלי, לכאורה, ככל שנקריב יותר למען המשפחה ככה נשיג יותר חופש ואומץ להיות מי שאנחנו וככה אנחנו נהיה יותר מאושרים. ככל שניתן יותר למען הזוגיות כך נוכל להיות יותר אמיתיים עם עצמנו. דווקא ההתמסרות נותנת חופש ואומץ להיות מי שאנחנו וזה אושר. זה לא פשוט להיות מאושר, אבל אם נתחיל להפריד את המושג "אושר" מרגעים לתפיסה של משמעות ורצף מצטבר לאורך החיים, לא נעסוק ברצון לרצות אחרים, ונקים מבנה זוגי וחברתי משמעותי, נעלה מאוד את הסיכויים
