חולת הזאבת מחולון: "יש לי כאבי תופת, אבל הסריגה מצילה אותי"

כשמיטל לינדר תספר לכם שהיא חולה ב"זאבת", אל תחפשו זנב בגבה, גם לא פרווה או ניבים מחודדים. שמה של המחלה ממנה היא סובלת ניתן לה בשל פריחה אופיינית דמויית פרפר שהיא רק אחת מתסמיני המחלה, שהזכירה לרופאים מראה של זאב ולכן העניקו לה את השם "זאבת" ובלועזית "לופוס".

לינדר, בת 38, נשואה ואם לשלושה מחולון, עברה לא מעט תלאות וייסורים עד שאבחנו אצלה בוודאות את המחלה, המכונה גם "המחלה בת אלף הפרצופים" ומכאן הקושי לאבחן אותה. "בשש השנים האחרונות הייתי כל הזמן חולה", מספרת לינדר. "כל חודש דלקת ריאות, דלקת גרון, כאבים פה, כאבים שם. אף אחד לא הבין אותי באמת ורופאים שהגעתי אליהם אמרו לי שיש לי מחלה ויראלית. כתוצאה מכך הייתי נעדרת מהעבודה והיו מפטרים אותי. לא הצלחתי להחזיק מעמד בשום מקום".

לפני שלוש שנים ואחרי הפלות שעברה, פגשה את הרופא הנכון שהחליט לברר סופית ממה היא סובלת. "במזל", היא מספרת, "הגעתי לרופא מקסים שהחליט לעשות לי בירור אחרי תקופה שרופאים אחרים לא התייחסו אלי ברצינות. מהבדיקות שערכתי עלה שאני סובלת מלופוס – זאבת –  מחלה אוטואימונית שבה משתבשת הפעילות התקינה של מערכת החיסון, ובמקום לתקוף פולשים חיצוניים (חיידקים, נגיפים, פטריות וכדומה) היא תוקפת רקמות שונות בגוף. אצלי המחלה מתבטאת בדלקת פרקים. כשאני קמה בבוקר, הגוף כואב והאצבעות לא זזות. הכאבים הם כאבי תופת כמו שברים בכל הגוף ובנוסף אני סובלת מקרישיות יתר".

על האבחנה, גילתה לינדר באותה תקופה כי היא בהריון ו"קיבלתי את ההריון במתנה. בלי הרבה שאלות נכנסתי להריון בסיכון גבוה, עברתי תקופה קשה שבה המחלה התלקחה, עם תקופה של אשפוזים וכאבים איומים, אבל לא ויתרתי על ההריון".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

לינדר מתארת כיצד הידיעה על המחלה והכאבים שהתעצמו הובילו אותה לדיכאון: "נקלעתי לתקופה של ייאוש, הפסקתי לעבוד והייתי בדיכאון אחרי תקופה של כאב, ייאוש וחוסר אונים. הייתי בתחתית אבל קיבלתי החלטה עבור בעלי וילדיי שאני אתרומם למעלה ויהי מה, ולאחר שאספתי את עצמי הגעתי להחלטה שאני חייבת להעסיק את עצמי".

לינדר החלה לשוטט באינטרנט ומצאה שהיא נמשכת לתחום הסריגה והשטיחים. "ראיתי אמהות טריות משוויצות בחדרים עם שטיחים שיצרו וגם אני רציתי. נמשכתי לסריגה ורציתי ללמוד לסרוג ולהצליח בזה. פתחתי את היוטיוב ונכנסתי לקבוצות סריגה. החלטתי שאלמד לסרוג לבד, בשבילי, בשביל הנפש. אז סרגתי, פרמתי, סרגתי, פרמתי מיליון פעם, לא התייאשתי. האמנתי שאצליח ויהי מה. מעולם לא עברתי הדרכה אבל האמנתי שאצליח בכוחות עצמי".

צפו במיטל לינדר סורגת טריקו:

האמונה, העקשנות וההתמדה הוכיחו את עצמן. "בשלב מסוים החלטתי לעשות מהתחביב הזה פרנסה. אחרי שנתיים של מלחמות מול הביטוח לאומי לקבל קיצבה על המחלה ואחרי שכבר נמאס לי מבתי חולים, רופאים ואינסוף בדיקות שלא נגמרות, החלטתי להעסיק את עצמי ולדאוג לילדים שלי ולא להיות תלויה באחר. החלטתי לעשות מהלימון לימונדה. הסריגה עשתה לי טוב, העשייה והיצירה, הרגשתי שאני מועילה ויעילה, והיום אני מאוהבת בסריגה ובכל יצירה שלי. אני לא רואה את עצמי בלי התרפיה הזאת. אני סורגת שטיחי טריקו בכל המידות והדוגמאות, מארזי לידה, פופים, מתנות לחגים למורות, פלייסמנטים, סלסילות לשידת החתלה ולחדרי אמבט, ליופי ולכל שימוש אחר, סלים לכביסה או לצעצועים, קישוטים מעוצבים לקיר".

סלסלה לרך הנולד ולכל מטרה

לאחרונה החליטה לינדר להעביר את הידע שרכשה הלאה והיא מלמדת בסדנאות סריגה. "כל יום אני מתפללת לאלוהים שייתן לי כוחות להמשיך, שאנשים יאהבו ויעריכו את מה שאני עושה, שאחיה בכבוד. רק ככה אני מאושרת, אין דרך אחרת".

הכאבים עדיין תוקפים אותה, המחלה היא חשוכת מרפא, ולינדר מעידה: "לפעמים כשאני קמה בבוקר והכאב מתחיל להשתלט עלי, אני נלחמת בעצמי ולא מוותרת, אני לא נכנעת לכאב. גם כשהידיים משותקות, אני לוקחת מסרגה וסורגת. התרפיה הזאת מעודדת אותי נפשית ופיזית ואני חוזרת להיות חיובית ומחויכת עד כמה שאפשר, כי בלי הסריגה  אני חצי בן אדם".