כ-20 עובדי משק בבית החולים וולפסון עברו בהצלחה קורס בעברית, בסיומו קיבלו תעודות בטקס חגיגי. הקורס נועד כדי להקנות לעובדים יכולת קריאה וכתיבה בסיסית בעברית, דבר שנאלצו לתפקד בלעדיו במשך שנים, מאז עלו לישראל מאתיופיה וממדינות חבר העמים לשעבר. "זה מרגש לראות כיצד לראשונה העובדים כותבים את שמם בעברית", אמרה אהובה כהן, מנהלת המשק.
בוולפסון הסבירו כי מדובר בעובדים אשר ביצעו היקלטות מהירה בישראל והחלו מיד לעבוד למחייתם ולפרנסתם. ולכן, עד כה ובמשך שנים עובדים אלה היו עסוקים בפרנסתם ולא מצאו את הזמן ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית.
"חוסר היכולת לקרוא ולכתוב בעברית מהווה עבור עובדים אלה מכשלה משמעותית בחיי היומיום שלהם, הן בעבודה והן מחוצה לה, אך עד כה לא ניתן לאתגר זה מענה הולם", הסבירו בוולפסון, "לאור זאת, הנהלת המרכז הרפואי, בשיתוף עם עמותת אר"צ – אקדמאים לרשות הציבור, אשר ייסד שי גול ועם המכון הטכנולוגי HIT חולון, החליטו לפתוח קורס ייחודי, בשיתוף עם מנהלת המשק אהובה כהן ומנהלת ההדרכה טל בונדי, אשר שמטרתו להביא לשיפור ביכולות הקריאה והכתיבה של עובדי המשק, המתקשים בקריאה ובכתיבה ברמת הבסיס".
כ-2,000 אנשים עובדים בבית החולים וולפסון (לא כולל רופאים). עד לאחרונה למעלה מ-15% מהם, כ-350 איש שרובם אנשי ניקיון, לא ידעו קרוא וכתוב. את היוזמה הוביל ד"ר שי גול מהפקולטה למדעים במכון הטכנולוגי HIT חולון, שאומר כי לא תמיד מעסיקים שמחים לאפשר לעובדים שלהם ללמוד קרוא-וכתוב, ואומר כי "לרוב אנחנו לא מתקבלים בזרועות פתוחות אנשים פוחדים שאם העובדים שלהם ישכילו יותר הם יעזבו אותם. בוולפסון פנינו לד"ר זהבית זיו-נר מנהלת בית החולים ונתקלנו בתגובה מדהימה. היה לה מאד חשוב שהעובדים שלהם בבית החולים ידעו קרוא וכתוב".
"זה היה המחזור הראשון בוולפסון. אנחנו מאד רוצים לשתף פעולה עם עיריית חולון, יש בעירייה מאות עובדי ניקיון. לא ברור כמה מהם יודעים קרוא וכתוב", מוסיף ד"ר גול, "העבודה של העמותה מאד קשה – צריך לאתר את האנשים שצריכים עזרה, הם לא תמיד מסכימים לשתף פעולה, זה לא תמיד פשוט. יש הרבה אנשים שמרגישים ש'פוגעים להם בכבוד'. היו מספר אנשים שהתחרטו על הבקשה להצטרף לשיעורי הכתיבה בוולפסון וכעת הם מבקשים להצטרף למחזור השני שייפתח בקרוב".
אילו קהלים מגיעים ללימודים אצלכם?
"ישנם בעיקר עולים מאתיופיה, מעט עולים חדשים מחבר הלאומית, וגם בני מיעוטים שלא למדו לקרוא עברית".
איך קורה שאנשי אקדמיה הולכים ללמד קרוא וכתוב? זה לא התפקיד של המדינה?
"אנחנו פסחנו על המדינה. היא היתה אמורה לטפל במקרים כאלה. כל הפרויקט התחיל מתוך הרצון לקחת את ישראל למקום הנכון, הרגשנו שישראל הולכת למקום של חוסר ערבות הדדית".
במה מתבטא החוסר בערבות ההדדית?
"הכל התחיל כשהעברתי שיעור העשרה לקבוצה של מנקות מהמגזר הערבי באוניברסיטת בר אילן. הן מאד רצו ללמוד. הבעיה היתה שרובן לא סיימו אפילו כיתה ו', חלקן לא למדו פעולות חיבור פשוטות. כששאלתי את אחת התלמידות מה החלום שלך? והיא ענתה לי 'אני חולמת להיות קופאית' רובן ענו שזה גם החלום שלהן. חלום בלתי אפשרי לנשים שלא יודעות חשבון ואחוזים. באותו הרגע הבנתי שהפערים האלו הן הסכנה הקשה ביותר לעתיד ישראל. ניסיתי לשתף פעולה עם רשת רמי לוי אבל התלמידות בקורס המתמטיקה 'חטפו רגליים קרות', פחדו מהאחריות הכרוכה בעבודה עם כסף והמרחק מהבית. למרות שלא הצלחתי עם אותן מתנדבות, אני בטוח שצריך לתת הזדמנות שניה לחינוך בסיסי עבור כל אחד, לשם כך העמותה קיימת".
