פרויקט של ארגון 'זהות' לרגל יום ההוקרה שהתקיים באחרונה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הפגיש את נכה צה"ל הנרי חן מבת-ים, עם החיילים נועם בן שלוש ושלום שטרית ממסייעת 13 של גולני שנפצעו אנושות ב-7 לאוקטובר. מאז מדי בוקר הוא מגיע למחלקת השיקום ומלווה את השניים בתהליך.
לפני כ-7.5 שנים נפצע הנרי חן (29) אנושות בפיגוע דריסה "פגע וברח" בזמן שירותו הצבאי ורגלו נקטעה. הנרי שרק לפני חודשיים קבע הישג חסר תקדים כשהפך לאלוף העולם בסקי מים במקצה לאנשים עם מוגבלויות, מקפיד להגיע לבית החולים תל השומר וללוות את החיילים הפצועים הרבים שנפגעו ועתידים לעבור הליך שיקום ארוך וקשה כפי שהוא עבר. "בכל הזמן שאתה נמצא בשיקום, חברים באים ומחזקים אותך, חבר'ה פצועים עם פרוטזות באים ומספרים איך זה לחיות עם פרוטזה וכיצד החיים שלך הולכים להיראות וזה הדבר שהכי חיזק אותי בשיקום, לראות אנשים כמוני שמנהלים אורך חיים מלא. אנשים רגילים לגמרי, רק עם אקסטרה של אתגרים", הוא אומר.
מאז ה- 7 לאוקטובר מחלקת השיקום בתל השומר הפכה להיות לביתו השני, והוא מקפיד להגיע אליה מדי יום, ומלווה פצועים קטועי גפיים. שניים מהפצועים שהוא מלווה מקרוב הם נועם בן שלוש ושלום שטרית מגדוד 13 של גולני, שנפצעו אנושות בשבת השחורה ב-7 לאוקטובר. כתוצאה מהפציעה עבר בן שלוש כריתה ברגל ימין ושטרית עבר כריתה ברגל שמאל.
במסגרת פרויקט תיעוד לרגל יום ההוקרה לפצועי צה"ל הצטלמו חן, בן שלוש ושטרית לסרט משותף שהפיק ארגון 'זהות'.
מימין: שלום שטרית, הנרי חן ונועם בן שלוש, צילום ארגון זהות
בשיקום בתל השומר הוא פוגש בכל פעם את נועם בן שלוש, שלום שטרית ופצועים נוספים מהקרבות ומהמסיבה. "כשאני פוגש בפעם הראשונה פצוע, אני ישר אומר לו את כל האמת בפרצוף וזה גם מה שמייחד אותי", הוא מציין. "במפגש הראשון, הם מבקשים לדעת איך זה להיות קטוע רגל ושואלים שאלות טכניות וקונקרטיות על איך אני מתפקד ביומיום, ואחרי המפגש הראשון עם פצוע אני חוזר הביתה ומתפרק. סבתא שלי שואלת אותי כל הזמן למה אני צריך את המטען הרגשי והנפשי הזה אחרי שכבר עברתי את זה, ובאותה נשימה היא מברכת אותי על תעצומת הנפש שלי".
שטרית, לוחם במסייעת בגדוד 13 של גולני, היה באותה שבת בכוננות וישן ליד עמדת המרגמה שנמצאת מחוץ למוצב כשהוא מתעורר מאזעקות 'צבע אדום' בלתי פוסקות. מוקדם מאוד החל מה שמכונה 'גשם סגול' -מטר בלתי פוסק של רקטות על המוצב. אחר כך הגיעה ההודעה על חדירת מחבלים. "זיהינו מחבל ראשון שעמד בצמוד לבטונדה על הכביש", אומר שטרית, "אני דורך את הנשק, הולך לאורך הבטון ונתקל במחבל מטווח אפס, שחררתי צרור והוא נפל. אחרי שהוא נפל הסתתר מאחוריו מחבל נוסף שירה לי כדור ברגל, שחררתי לעברו צרור והוא חוסל במקום. באותו רגע אני מבין שאנחנו נמצאים בסיטואציה שלא ציפינו לה ואני שוכב בשלולית של דם, אחרי כמה דקות מגיע עוד מחבל ואני יורה לכיוונו תוך כדי שכיבה וכעבור זמן מה מגיע עוד מחבל ואני יורה לעברו עד שהמחסנית התרוקנה". בשלב הזה, מבין שטרית שהוא חסר אונים. הוא מצליח לעמוד ומסתתר מתחת לנגמש. "דיממתי במשך ארבע שעות ללא חוסם עורקים, ועד היום אני לא מבין איך אני עדיין כאן. באותו רגע, אני עוצם עיניים אומר 'שמע ישראל' ותהילים ומתחיל להיפרד מהמשפחה בעל פה. עד השלב שהצלחנו לצאת מהמקום ופינו אותנו בנמר".
מתי הבנת שאיבדת רגל?
"מפנים אותי מהנמר ואני רואה שהרגל מנותקת. ואני זוכר שרק מלהסתכל על זה, צרחתי שם צעקה. פינו אותי לבית חולים סורקה והוגדרתי כאנוש. היום אני מבין שאני חי בנס ואין לי זכות להתלונן".
רוצים להישאר מעודכנים?
נועם בן שלוש, שמשרת במסייעת 13 נפצע אנושות באותו היום. עם תחילת אזעקת "צבע אדום" הוא מייד נכנס עם הצוות למיגונית במוצב. "אנחנו מקבלים בקשר שיש חדירת מחבלים אלינו ולשני המוצבים האחרים של הגדוד ויוצאים למושב עלומים לעשות פטרול ותוך זמן קצר אנחנו נתקלים במחבלים. אני קולט אזרחים ברחובות רצים כשאין סוף כדורים שורקים לידם. אני רואה מחבל שעומד מאחורי השיח ומכוון רובה, המרחק ביננו היה בטווח של שני מטר, ואני מקדים אותו ומוציא צרור מטווח אפס והורג אותו, אך מאחורי הרכב הסתתר מחבל נוסף שירה בי שלושה כדורים: אחד בברך שמאל, עוד כדור סנטימטר מהעורק הראשי וכדור שלישי בחזה. אני נופל על הפרצוף וסופג עוד כדור. אמרתי לעצמי שאני רגע לפני שמבצעים בי וידוי הריגה וקורא 'שמע ישראל'. אחרי כמה דקות מגיעים עוד מחבלים לכיווני ואני מבין שהסיכוי היחיד שלי להינצל זה לשחק אותה מת עד שיגיעו להציל אותי. לאחר מספר שעות הפינוי הגיע".
איך הרגשת כשהבנת שאיבדת רגל?
"אף קטוע בעולם לא ישכח את הרגע שהוא מגלה שאין לו רגל. הרגשתי באותו רגע שלקחו לי הכל, אך ככל שעוברות השעות אתה קולט שאין לך רגל ואתה לומד שאפשר לחיות עם זה, ורואה את העובדה שאני מדבר איתך כמתנה משמיים לכל דבר ועניין".
# # #
לפני התאונה הקשה שעבר, הנרי חן היה גולש גלים מקצוען, אך לאחר קטיעת הרגל והשיקום הממושך, הבין שהוא חייב לנסות לחזור לחיים ולאהבות שלו. שנה אחרי הפציעה הנרי חזר לגלוש עם פרוטזה. בהמשך נחשף לספורט סקי המים בכבלים והתאהב מחדש, כאשר שמונה חודשים לאחר מכן בלבד כבר טס לאליפות אירופה במילאנו וזכה במקום שלישי במקצה לאנשים עם מוגבלות גופנית. לפני כחודשיים זכה הגיע להישג מדהים כאשר זכה באליפות אירופה. "הבנתי שמהמקום הכי נמוך שהייתי בו אני עומד על במה של אלופים, וקלטתי שאני רוצה להיות מנטור של אנשים ולגרום להם לפרוץ גבולות פסיכולוגיים", הוא מציין, "כל בנאדם נכה שאני רואה, אני רואה את השבר שלו – הנכות, אך בזכות המילים שלי אני נותן להם את הכוח לראות את עצמם עומדים על הרגליים, לראות את החזון".
שטרית: "כשאני רואה אנשים כמו הנרי, צוחק ורואה את המעשים הטובים שהוא עושה, זה נותן לי את הידיעה שכשאני יוצא מפה, אקדיש את חיי לעשיית מעשים טובים וזה מחזק אותי. אני מתכוון לעבוד קשה ואעשה הכל כדי שאחזור ללכת".
מנכ"ל זהות, אלי ליפשיץ: "ההתמודדות של הפצועים היא אין סופית. בעקבות המלחמה, החלטנו ביחד עם משרדי הביטחון והחינוך וארגון נכי צה"ל למקד את היום בתכני עומק לחיזוק הרוח בקרב הילדים והנוער שנחשפו למראות קשים".
