לפני 35 שנים השתחרר גידי אהרוני (המכונה "קומיסר") משירות צבאי, ואז החליט לעשות את מה שהוא הכי אוהב ופתח חנות לבגדים. "זו היתה החנות הכי משוגעת בחולון", הוא נזכר בערגה, "הבאתי בגדים מהודו, העיצובים היו יומרניים, מכרתי כובעים בשלל צורות עם נוצות ושאר פריטים משלימים ואנשים בעיר נגנבו מתעוזה שלי", הוא מספר.
שלוש שנים אחרי הפתיחה, כשנוכח שהמכירות מרקיעות שחקים, מחליט אהרוני להעתיק את מיקום החנות למקום גדול יותר ופותח את "סטודיו קומיסר" ברחוב סוקולוב 89 בחולון, שנושא את שמו והוא גם זה שגם אחראי לעיצובים שלו.
הקומיסר עם ציפי שביט
"זו היתה תקופה אחרת, העיר היתה משופעת בתצוגות אופנה ועשינו את זה כל הזמן, דוגמניות כמו תמי בן עמי וקארן דונסקי לבשו את הדגמים שלי והחנות היתה מוקד עלייה לרגל לנשים מכל הארץ שהגיעו לחולון כדי לקנות את הבגדים שלי", הוא מספר בגאווה.
שמלת ערב בעיצוב הקומיסר
רוצים להישאר מעודכנים?
"רחוב סוקולוב של אותן שנים היה הרחוב המרכזי בעיר ואנשים היו מסתובבים פה בשעות היום, החנויות שגשגו", הוא נזכר ומוסיף: "היום רחוב סוקולוב הפך להיות בית אבות והדבר היחידי שאתה רואה פה זה קשישים עם הפיליפינים שלהם. זה עצוב מה שנהיה מהרחוב הזה".
שזירה ועבודת יד בעיצוב הקומיסר
עם השנים הפכה החנות למוסד מיתולוגי בעיר, וקומיסר שהיה בתחילה מציג שמלות ערב, החל לעצב שמלות כלה. "מאיר בנאי ז"ל היה אצלי בשנת 1987 וקנה את שמלת הכלה לאשתו", הוא מספר. "פעם אנשים ידעו להעריך את האמנות שלנו, המעצבים – אחותי, דיאנה זכרונה לברכה, היתה עובדת איתי ורוקמת הכל ביד. היום אין כאלה דברים כי אנשים לא יודעים להעריך כלום ורק מסתכלים על המחיר של השמלה ואז יוצאים לקרב ההתמקחות. פעם הבגדים היו מעניינים, היתה צבעוניות, היתה תעוזה ואנשים באמת היו מעזים כי כולם רצו שידברו עליהם. היום אין טעם לייצר דברים מיוחדים כי אף אחד לא מעז".
ואיך בכל זאת שורדים?
"זה קשה מאוד לשרוד ואני כל הזמן רואה מסביב איך עסקים קטנים נסגרים. במצב של היום אתה רק יורד במחיר כל הזמן כדי לשרוד. האינטרנט מכרסם בנו וללקוחה הישראלית אין הערכה לאמנות ולהשקעה".
