"הצבע הסגול שהיה בשיער של ביבי נתניהו הוא בכלל לא צבע", חורצת מעצבת השיער והמאפרת דנית אנקר, בת 37 מחולון, מייסדת "המועדון הסגול" והנשיאה שלו. "הוא לא צובע. הוא פשוט משתמש בשמפו סילבר שיש בו מרכיב יודי בעל פיגמנטים כחולים וסגולים. כשהוא משאיר את השמפו על הראש יותר מכמה דקות הפיגמנטים הופכים את השיער לסגול".
גם אם היה צובע כהלכה, ספק אם נתניהו היה מתקבל כאן בזרועות סגולות. מתברר שרעמת שיער, שפתון או סתם סוודר סגול אינם תנאי הקבלה היחיד. חברי המועדון, כ-80 גברים ונשים בני 25 עד 80, מאמינים בכל לבם שסגול הוא לא רק צבע, אלא ממש תכונת אופי שלא זכתה מעולם להכרה שהיא ראויה לה. הם מתחזקים קבוצת ווטסאפ, נפגשים לשיחות נפש ומרגישים שתפקידם עלי אדמות הוא להביא את הסגול למקום הראוי לו.
"מבחינתי סגול זה דת", מעזה אנקר לומר ל"השקמה חולון", "יש בו עומק ומסר. כשאני רואה אדם סגול, גם אם הוא לא נראה כך מבחינה חיצונית, אני מזהה אותו אחרי כמה דקות שיחה".
איך את מזהה?
"זה אולי נשמע מוזר, אבל סגול הוא לא בהכרח צבע שיער או אוסף חפצים. סגול הוא השקפת עולם, עקרונות ודרך חיים. הוא מסמל מנטליות, מידות וערכים. יש אנשים שהם בפירוש סגלגלים באופי שלהם, גם אם אין להם שום אביזר סגול".
אנקר טוענת שנולדה פעמיים. לשם הוכחה היא שולפת תמונה שאפילו חדי העין יתקשו לזהות אותה בה. "הפעם הראשונה הייתה כשנולדתי פיזית ובפעם השנייה כשהורדתי 94 קילו ממשקלי", היא מספרת, "מיום שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנה ואנשים התייחסו אלי נורא. עד גיל 12 נאלצתי לעבור מסגרות פעמיים כי סבלתי מהצקות ומחרמות. אפשר להגיד שלא הייתי הטוש הכי סגול בכיתה. כשאת גדולה ולא מקובלת, אוטומטית את הופכת לחסרת הערכה עצמית. חשוב לך מאוד לרצות את כולם, העיקר שיהיו לך חברים".
בדיעבד את מזהה מהיכן זה נבע?
"הייתה לי בעיה של אכילה רגשית. פיציתי את עצמי באוכל. כשישבתי במסעדה הייתי חייבת להזמין הכל מהכל. ניסיתי לרזות במסגרות שונות, עליתי וירדתי, חייתי חיים של אקורדיון. בשלב כלשהו השלמתי עם המצב וחשבתי שאמות שמנה".
כמה זה השפיע עלייך?
"למרות המשקל הצלחתי בחיים – התחתנתי עם דודי, גם הוא מעצב שיער, בניתי עסק מצליח וגם שימשתי פרזנטורית של העסק שלי, בסגול כמובן".
רוצים להישאר מעודכנים?
המהפך הגיע לפני שלוש שנים. אנקר ששקלה 158 ק"ג, השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "מלחמת המינים". "ראיתי את עצמי בתוכנית, זזה ומדברת עם כל הגודל הזה, ולמרות שעפו עלי שם ורקדתי כמו מדונה באמצע הקניון, פתאום התעוררתי על עצמי", היא מספרת, "אמרתי, 'וואו, איך הגעתי למצב הזה?'. אבל יותר מזה, הבנתי עד כמה אין לי הערכה עצמית. ראיתי מהצד כמה אני לא אוהבת את עצמי".
כעסת על עצמך?
"אנשים סגולים לא משתמשים במילה כעס. הם מקבלים הכל באהבה. היום יש שידורים חוזרים מדי פעם, וכשאני צופה בהם אני מרגישה מחוזקת מאוד כי ברור לי שלשם אני לא חוזרת, לא בקדנציה הזאת. 35 שנה של שומן הספיקו לי. להיות שמנה זה הרבה מעבר למידת המכנסיים, הרבה מעבר לתחום הפיזי".
ומה בכל זאת גרם לך לעשות את השינוי?
"כשראיתי את הבן שלי יהב, שהיה אז בן שנתיים, מקשה עלי עם הפעולות הכי בסיסיות – הבנתי שהמשקל שלי משפיע על חייו ולא יכולתי לשאת את זה, החל במתקני הלונה פארק שלא יכולתי לעלות איתו עליהם וכלה במסעדות ובתי קפה שלא יכולתי לבקר בהם כי לא נכנסתי לכיסאות. בגיל מסוים גם הבריאות החלה להיפגע. כשהמליצו לי על ניתוח שרוול הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות. הרבה יותר מפחיד להיות שמן והרבה יותר מסוכן לחיות עם BMI 58. המוטו שלי הוא שהחיים מתחילים ברגע שהפחד נגמר".
אנקר נפרדה מ־94 קילו, וכיום היא שוקלת 67 קילו ונחשבת להצלחה גדולה של הניתוח. "אנשים חושבים שאם עשית ניתוח 'זה לא חוכמה'", היא אומרת, "הם לא מבינים שאחרי שנותחת את צריכה לסגל הרגלים חדשים, לשנות הכל, לעבוד על עצמך".
כמו מה למשל?
"לשבת במסעדה בפעם הראשונה אחרי הניתוח היה מפחיד – מה אני אזמין עכשיו? או הפעם הראשונה שיצאתי לבית מלון וירדתי לארוחת הבוקר ושאלתי את עצמי מה אני אוכל – חתיכת מלפפון? לקחתי צלחת, הנחתי עליה פסטה אחת, מלפפון אחד ושמינית חביתה. בהתחלה זה קשה מאוד".
הרגע הגדול של אנקר היה כשטסה לחו"ל במשקלה החדש. "כל השנים יכולתי לקנות רק תיקים וכובעים בחו"ל, ופתאום, אחרי שנים של פשרות, אחרי שירדתי ממידה 54 למידה 38-36, נכנסתי לאטרף. כולם הלכו לאכול, ואני התנפלתי על חנויות הבגדים ולא הצלחתי לעצור. קשה גם לי להבין איזה שינוי מדהים עברתי בחיים שלי. זה כמו לחיות בשני קצוות עולם שונים ולהיוולד מחדש, כמו עיוור שמתחיל לראות. היום אנשים לא מזהים אותי. הם נכנסים למספרה, שואלים אותי איפה דנית, ואני אומרת, 'אני דנית', והם אומרים לי, 'לא, את לא דנית'. היום אני אשה בת 36 שנולדה מחדש. ניסיון החיים שלי כאשה שמנה שהפכה לרזה לימד אותי המון דברים על אופי האדם ומאפשר לי להעביר סדנאות שיש בהן מסר מעצים לנשים אחרות".
עם הירידה במשקל הלך והתחזק הקשר של אנקר לצבע הסגול ולמה שהוא מייצג עבורה. "מיום שהפכתי את הסגול לדרך חיים אני מרגישה שהוא מגן עלי, שאני יודעת מי אני ויודעת לזהות אנשים אחרים שיכולים להיות טובים אלי ולהתאים לי", היא מספרת, "לכן אני מצרפת לטירוף שלי אנשים נוספים וטוב לנו יחד כקהילה. יש כאלה שזה אטרקטיבי בעיניהם ומבדל אותם מאחרים. זה גם יכול להיות קשור לסצנה חברתית או לחיבור עם מוזיקה וסרטים".
קבוצת הפייסבוק "המועדון הסגול של דנית אנקר" הושקה לפני כחצי שנה, באירוע שיזמה לטובת הסגלגלים שפגשה לאורך כל הדרך. נכון להיום מסתפקים חבריה בפגישות מעת לעת במספרה שלה, שם הם מנהלים שיחות ורוקמים תוכניות התעצמות. ובניגוד למצופה אין קוד לבוש סגול.
"כל אחד לפי ההרגשה שלו. אין אצלנו כללים", מספרת אנקר, "האנשים הסגולים תמיד יביעו את עצמם בדרך מרומזת: אחד בשיער, השנייה בלק, השלישית בשפתון והרביעי בקסדת האופנוע".
איך אנשים מתייחסים לזה?
"זה תהליך. הרחוב הפך לסובלני. פעם הייתי מקבלת אמירות קשות, והיום התגובות נפלאות. חשוב לי לציין שהאמירות הקשות לא שינו את דעתי מעולם. זאת אני".
עוד לא הבנתי במה זה מבדל אותך.
"בעיני, כשאדם בוחר לשנות צבע שיער, סימן שהוא רוצה לשנות דברים נוספים בתוכו. ממני הוא מקבל לכאורה רק פלטה של צבעים, אבל אפשרויות השינוי נמצאות אצלו עמוק בנפש. הוא מחליט מי הוא יהיה, נורמטיבי או בועט. לי היה ברור שבחירת הצבע תעורר קול צעקה ואני רוצה לעורר, להתמודד, להטמיע ולהפוך את צבע השיער לחוויה חזקה ולא מתפשרת".
מוסדי
יפיפיה אמיתית