תושב חולון תובע את המוסד לביטוח לאומי לאחר שלקה באירוע מוחי שנגרם לו, לטענתו, במהלך ויכוח עם מנהל המפעל שבו הוא עובד. התושב עובד כנהג מערבל בטון עצמאי ונשכר לשירותי חברה מקומית לייצור בטון, שבה הוא משמש כנהג שליח.
בכתב התביעה מתאר התובע כי בשל תקלה שאירעה, הנהגים התבקשו להגיע בשעה 14:00 למפעל בחולון ושם להעמיס את הבטון. לטענתו, כיוון שהוא מסיים את עבודתו בשעה 16:00, הבין כי לא יספיק לבצע משלוח נוסף וביקש להחנות את משאיתו במגרש החניה של המפעל, שם מחנים את המשאיות בלילה. כיוון שבמגרש היה שופל (מעמיס קדמי), עלה התובע על השופל וביקש להזיז אותו על מנת שיוכל להחנות את המשאית.
על פי כתב התביעה, מנהל המפעל הגיע באותה העת וצעק על התובע בכעס על כך שעלה על השופל ושאל אותו מי הרשה לו לעשות כן ללא הכשרה מתאימה. כמו כן טען מנהל המפעל כי הוא אינו יכול להחנות את המשאית בשטח המפעל וביקש ממנו שלא לעשות כן, וכל זאת, על פי כתב התביעה, בטונים גבוהים ובאווירה קשה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נהג המשאית החנה את משאיתו מחוץ למגרש החניה והלך לביתו. אולם, מחשבה אחת הטרידה אותו ללא הרף: המשאית אינה מבוטחת בביטוח מקיף והיא עלולה להיגנב כיוון שהחנה אותה מחוץ למפעל וללא אמצעי אבטחה. כתוצאה מהחרדה והלחץ, כך על פי התביעה, לקה נהג המשאית באירוע מוחי קל למחרת בבוקר.
מנהל המפעל טען מנגד כי "נהג המשאית לא הוכיח את קרות האירוע לא באמצעות עדים אשר היו עדים ישירים לוויכוח ולא באמצעות מסמכים (תעודת ביטוח), ואף במסמכים הרפואיים בסמוך לאירוע המוחי, אין אזכור של הוויכוח שהתנהל בין התובע למנהל המפעל".
השופטת בבואה להכריע ציינה כי ניכר שמנהל המפעל מרגיש אי נוחות מהמקרה והרבה לחזור על המילים "לא זוכר". "שוכנעתי", אמרה השופטת, "כי מנהל המפעל כעס מלכתחילה על התובע שסירב לנסוע לחולון ובהמשך על שביקש להזיז את השופל. העדים הנוספים תמכו בגירסת התובע, כי מנהל המפעל לא נתן לתובע להחנות בתוך המפעל.
אחד העדים סיפר: "אני זוכר שהוא הגיע בבוקר וסיפר לי שהמנהל לא נתן לו להכניס את המשאית ולהחנות אותה כמו שצריך וכל הלילה הוא דאג למשאית. ואז אמרתי לו, אתה נראה לי לא מרגיש טוב. הוא אמר לי, כן אני מרגיש כאבים ביד והתחיל לצאת לו רוק מהצד והוא התחיל לעשות תנועות לא רצוניות. אמרתי לו, תלך להיבדק משהו לא בסדר איתך והוא אמר באמת אני מרגיש שמשהו לא בסדר איתי. אני הולך להיבדק".
עוד מוסיפה השופטת: "יש להניח כי ישנם מקומות עבודה שמריבות וצעקות הן חלק משגרת העבודה, אולם על ביה"ד לבחון את עוצמת הוויכוח וסיבתו ובמקרה דנא, התחוור כי הנהגים לא מחנים את המשאיות מחוץ למפעל בשל חשש לגניבות. לכן, התובע בצדק חשש כי משאיתו תיגנב. כמו כן, ברישומי בית החולים לא מופיע דבר אודות הוויכוח אולם, כאמור, בעת שאדם מפונה לטיפול נמרץ וסובל מאירוע מוחי, קשה לצפות ממנו לדרך חשיבה רציונלית ורגילה כבעת ביקור רגיל אצל רופא או באירועים שהם פחותים יותר".
לפיכך החליטה השופטת על מינוי מומחה שיבחן לעומק את הנושא.
