אדיר כוכבי, תושב חולון, בקושי רואה, אבל זה לא הפריע לו לסיים תואר שני, להתאהב בבת שירות לאומי שעבדה עימו ב"דיאלוג בחשיכה", ועל המסך השחור שמפריד בינו לעולם הוא אומר: "כל מכשול הוא בשבילי מדרגה".
כוכבי, בן 40, תושב חולון, הוא לקוי ראייה מלידה. המחלה ממנה הוא סובל נקראת רטיניטיס פיגמנטוזה (Retinitis Pigmentosa-RP) והיא גורמת לניוון תאי קולטנים ברשתית. תאים אלה קולטים את האור ולכן חשובים מאוד בתהליך הראייה.
"יש מולי מסך שחור עם שני חורים שדרכם אני רואה", מתאר כוכבי את שדה הראייה המאוד מוגבל שלו. "בעבר, השדה היה רחב יותר אבל במשך הזמן המגבלה הלכה והחמירה".
לדברי כוכבי, "באופן כללי אני חי כרגיל, אבל עלי להתמודד עם הבעיות הטכניות שהן לא פשוטות. ביומיום אני מתנייד ללא מקל וללא כלב, אלא אם כן מדובר בחציית כביש, אז אני נעזר במקל בשביל לסמן לסביבה ש'אני לא רואה טוב'. כך מכוניות יודעות לעצור לפני מעבר החצייה ולא לסמוך על כך שאעצור ואאפשר להן לעבור".
כוכבי, שעובד כיום כעובד סוציאלי עבור אזרחים ותיקים, למד וגדל בחולון, ועל אף מגבלת הראייה סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטת בר אילן בעבודה סוציאלית. בתחילת דרכו המקצועית עבד בעיריית בת ים כרכז של פרויקט לשיפור שירות העיר כלפי אנשים בעלי מוגבלויות. כמו כן ערך את אתר הנכים בחברה למתנ"סים.
המפנה בחייו אירע כאשר החל לעבוד כמדריך בתערוכה "דיאלוג בחשיכה", במוזיאון הילדים בחולון. כידוע, מדובר בסיור למבוגרים וילדים המתקיים בחושך מוחלט ומודרך על ידי מדריכים עיוורים. זוהי תערוכה בלתי שגרתית שבה המשתתפים לא רואים דבר, אך מגלים עולם ומלואו ואולי בעיקר את עצמם.
בתערוכה המדוברת הכיר כוכבי את אשתו. "זו היתה פאוזה מעניינת בחיים, העבודה ב'דיאלוג בחשכה'", הוא מספר. במקום פגשתי את פאני שלימים היתה לאשתי ולאם שלושת ילדיי, כולם רואים. פאני שירתה במקום כבת שירות לאומי, היא לא סובלת ממגבלת ראייה וכיום היא עובדת כמורה. הכרנו במסגרת העבודה ומשם הכל התגלגל".
רוצים להישאר מעודכנים?
כוכבי למען הקשישים
כיום, כאמור, כוכבי עובד בעיריית חולון כמתכלל עירוני עבור האזרח הוותיק. לדבריו, הבעיה הקשה ביותר של האוכלוסיה בגיל השלישי היא האופן שבו החברה מתייחסת אליה: "אנחנו היום מנסים לשנות תפישה. עד היום הכרנו את האזרח הוותיק מהמשקפיים של הקושי, הצד האלים של הזיקנה. היום אנחנו רוצים לשנות תפישה וראייה. עצם זה שאדם הופך להיות אזרח ותיק זה לא מוריד או משנה כלום מהכוח שלו. אנחנו באים ואומרים, 'אנחנו רוצים לשדרג את החיים שלך' – תקופת הזיקנה היא עוד מעבר בחיים. אנשים רבים עוזבים את העבודה בגיל מבוגר ונפער להם חלל, ריק. אנחנו רוצים לעזור לריק הזה ולמלא אותו בתוכן. אנחנו אומרים כאן 'אתה מתחיל לגדול'".
כיצד משפיעה לקות הראייה שלך על העבודה היומיומית?
"זה יכול להיות אתגר אפילו לקרוא מסמך, אבל העבודה של עובד סוציאלי היא כולה מאותגרת ואם לא היו אתגרים, לא הייתי בא לעבוד. לעתים אני נפגש עם אנשים בגיל השלישי שמיד מתייחסים ללקות הראייה שלי, אבל אני מבין את זה. כל מפגש עם משהו חדש הוא מעורר. אנשים רואים אותי ושואלים שאלות – זה בסדר, לא נורא. בעירייה אני מרגיש מאוד 'חלק מהחבר'ה'. אנשים שרוצים לשאול על המגבלה שלי שואלים ואני עונה. אולי בעצם אין לי אתגרים, כל מה שנראה למישהו אחר בתור מכשול, בשבילי הוא דווקא מדרגה".
