"השמיים נפלו עלי, יום אחד בגיל 32 ראיתי שחור בעיניים עד שהפסקתי לראות", כך מספר יעקב יעקובו, בן 40, תושב חולון, גרוש ואב לשלושה ילדים. עד גיל 32 מסלול חייו היה מסלול רגיל ומוכר: תיכון, צבא, חתונה, ילדים – "אני לא קיבלתי אהבה מאבי, ולכן מרגע שנולדו", הוא אומר, "החלטתי שאני מקדיש להם את חיי". לפני שמונה שנים, החל לסבול מכאבי ראש, "אבל אף אחד לא ידע להסביר לי מה הסיבה לכאבים שהלכו ונמשכו, עד שיום אחד הפנה אותי חבר לרופא מומחה בבית החולים אסף הרופא".
באותה פגישה גורלית בבית החולים, נפלו עליו השמיים. "הרופא שאל לפתע איך הגעתי לבית החולים. עניתי לו שרכבתי על האופנוע, והוא אמר לי, 'מרגע זה אתה לא נוהג יותר'. מאוד הופתעתי והרופא הסביר: 'זה נורא פשוט, אתה בקושי רואה, אתה עומד להתעוור, להיות עיוור'". בבת אחת חשכו עיניו של יעקובו. "היה לי קשה לעכל את הידיעה, לא ידעתי מה לעשות ולביתי חזרתי עם מונית. את האופנוע אסף חבר ומפה רק התחלתי לאסוף את השברים".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
האבחנה שנתן המומחה מ"אסף הרופא" היתה מחלת העיניים "רטיניטיס פיגמנטוזה". המחלה פוגעת ברשתית וגורמת לעיוורון בלתי הפיך. זה לא קורה ביום אחד. מי שסובל מהמחלה חווה בתחילה קשיים בראיית לילה. בהמשך, מצטמצם שדה הראייה עד כדי מצב שבו החולה רואה רק את המרכז ולא את ההיקף, כאילו ראה דרך צינור. אובדן של כל שדה הראייה עלול לקרות בשלבים הסופיים של המחלה כאשר נגרמת פגיעה במרכז הראייה ברשתית. הבעיה היא שבדרך כלל החולה לא מודע להתחלת המחלה ומגיע לרופא העיניים בשלב מאוחר, כשכבר נגרם נזק משמעותי לראייה עד עיוורון.
"החברים שנשארו הם החברים האמיתיים"
"אני בחור רב כשרונות", מעיד יעקובו, "עבדתי כשף קונדיטור וגם כחשמלאי רכב – זו היתה עבודתי האחרונה. מיד למחרת בבוקר בישרתי למעסיק שלי שלא אוכל להמשיך לעבוד אצלו, אבל הוא התעקש ואמר לי, 'נשארה בך מעט ראייה, תמשיך עד שלא תוכל עוד. מבחינתי אתה עובד כמו כולם'. וכך היה, הכשרתי עשרות עובדים בתחום החשמל וכשנעשה ממש קשה, תיקנתי כרטיסים אלקטרוניים בעזרת טלסקופ עד שלאחר כשנה כבר לא ראיתי כלום והודעתי למעסיק שלי שאיני יכול עוד לתרום ועדיף שאעזוב".
בבית, החיים לא היו קלים, אשתו התקשתה לקבל את העובדה שהוא הולך ומתעוור והיחסים עלו על שרטון. "לאשתי היה קשה לקבל את מצבי, אך אני בתוכי החלטתי לחיות כאדם רגיל ולהתגבר על כל המכשולים. התגרשנו, אשתי עזבה את הבית, ברור שלעיוורון היה חלק בזה, אבל אני החלטתי שאגדל לבדי את הילדים ואקדיש להם את חיי".
כיום, בגיל 40, הוא חי בדירה נאה ברחוב ההסתדרות בחולון עם שלושת ילדיו, בני 14, 15 ו-17, ומשתדל להעניק להם חיי משפחה נורמליים ככל האפשר. הוא מבשל, מנקה ועושה את כל עבודות הבית כמו כל אחד, רק שזה לוקח לו יותר זמן. יעקובו מסביר שהוא מתבסס בעיקר על זיכרון צילומי שהוא די מפותח אצלו ומציין כי גם חוש השמיעה התפתח מאוד מאז העיוורון וכי יש אמצעי עזר נוספים שבהם הוא משתמש. "בעזרת אנשי מקצוע למדתי לחיות כאדם רגיל, חברים שלי אף עזרו לחברת אפל לפתח את Siri (מערכת בינה אוניברסלית הפועל כעוזרת וירטואלית – י.ל) בעברית, דבר שמקל עלי בכל מקום. למשל, כעת אני יודע היכן אני נמצא בכל רגע נתון והאפליקציות הופכות את החיים לקצת יותר פשוטים".
יעקובו מספר שבתחילה נעזר במקל ייעודי לעיוורים וכעת הוא מובל על ידי כלב נחייה שמקל עליו את החיים. "עם הכלב לצידי, פחות נרתעים ויותר אנשים מברכים אותי לשלום, ומעבר לכך קל לי יותר להגיע ממקום למקום".
רוצים להישאר מעודכנים?
יעקובו מבקש לציין שהוא ככל אדם אחר וכך הוא רוצה שיתייחסו אליו. הוא משחק כדורגל, שוחה בבריכה ומנהל חיי משפחה וחברה נורמליים. "נכון, בתחילה עזבו כמה מחברי הקרובים, אך אני יודע שאלה שנשארו לצידי ולא נטשו הם החברים האמיתיים שלי".
איך אתה מסתדר מבחינה כלכלית?
"אמי תמיד לימדה אותי לשמור גרוש ליום שחור, והמזל שלי הוא שצברתי מספיק מהעבודות כדי להתקיים. קיצבה של 2,200 שקל מביטוח לאומי אינה מספיקה לקיומה של המשפחה, והעניין הוא שאם אתה מעדיף לעבוד, לא תקבל את העזרה בקיצבה ואני רוצה לעבוד. אני מקווה שמישהו שהוא מעסיק רציני יקרא את הכתבה וירצה לקחת אותי לעבודה. המשרות והשכר שמוצעים לעיוורים הם בדיחה, חלקם אף נעלם מהעולם. אם בעבר הרבה עיוורים היו מועסקים כמרכזנים, היום המזכירות האלקטרוניות תפסו את מקומם".
ולבסוף הוא מבקש לומר: "אני רוצה להדגיש שאיני בא לעורר רחמים בסיפור שלי. הסיפור שלי הוא על אדם הנחוש לחיות את החיים ולנהל אורח חיים נורמלי כמו כל אדם. חשוב שהיחס אל העיוורים יהיה כאל אנשים רגילים ואל תרחמו עלינו, אנחנו בדיוק כמוכם".
