לסולי מזרחי יש לא מעט קבלות על עשייה בכלל ועל עשייה חברתית בפרט. מזרחי, בת 68, נשואה, אם לחמישה וסבתא ל-18 נכדים, היא תושבת חולון שרבים בעיר מכירים, אך לא רבים יודעים מה עבר עליה בשנים האחרונות. בבוקר בהיר אחד ניתכה עליה הבשורה המרה: "יש לך סרטן בגרון", ומאז חייה השתנו.
מזרחי מוכרת בעיקר מחנות הבגדים שלה, ה"שאנז אליזה", בוטיק לבגדי ערב לנשים, שיובאו ברובם מפריז, חנות שפעלה עד לפני תשע שנים ברחוב סוקולוב בחולון ומשכה את נשות העיר האלגנטיות אליה. כיום היא מוכרת בעיר כמתנדבת במד"א, כחובשת וכפעילה חברתית והיא גם עומדת בראש העמותה "התשמע קולי", עמותה שהקימה בעקבות מצב רפואי קשה שאליו נקלעה.
עד לפני תשע שנים חייה של מזרחי התנהלו בשגרה מוכרת, אבל ההערות ששמעה מכל עבר והשאלה שחזרה על עצמה "למה את צרודה?" ו"מה קרה לקול שלך?", הביאו אותה בסופו של דבר לבדיקה בקופת החולים, שתוצאותיה היו הרות גורל.
"הרבה זמן הסתובבתי צרודה", מספרת מזרחי, "כולם העירו לי אבל לא הקשבתי. חשבתי שזהו משהו זמני, אבל יום אחד גם בעלי כבר אמר לי, 'זה לא הגיוני שאת צרודה תקופה כל כך ארוכה. לכי מיד לרופא'". מזרחי שמעה ועשתה, הלכה לבדיקה, ושם, "באותו בוקר שלא אשכח, כבר בקופת החולים גילו בעזרת צילום פשוט גידול בגודל אגרוף בגרוני ואמרו לי, יש לך סרטן בגרון. שלחו אותי לבית החולים וולפסון ומיד כשהגעתי הכניסו אותי לסדרה של שלושה ניתוחים שבהם ניסו להסיר את מיתרי הקול הנגועים. בתחילה ניסו להוריד רק חלק מהם וכשזה לא צלח, עברתי סדרה של טיפולים כימותרפיים, שגם הם לא עזרו ונאלצו להוריד את כל המיתרים והבלוטות".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
מזרחי מתארת את תקופת הטיפולים וההחלמה בבית החולים וביקור מפתיע אחד שלו זכתה: "שכבתי ארבעה חודשים ב'וולפסון', מצב רוחי היה ירוד אבל לא הראיתי זאת לאף אחד. היו באים לבקר אותי ואני בכיתי מבפנים, הלוואי וילכו כבר. לא רציתי שיראו כמה אני סובלת. אחות המחלקה, שהבחינה במצב רוחי הקשה, החליטה להזמין אלי את אהובה עוזרי ז"ל, שסבלה גם היא ממחלת סרטן הגרון והיתה במצב דומה לשלי. כשעוזרי הגיעה, כבר עלה בראשי רעיון – משום מה, מתנדבים מארגונים ומעמותות למלחמה בסרטן לא באו לבקר אותי, אז חשבתי שאקים בעצמי עמותה שתתמוך ותסייע לחולי סרטן הגרון. עוזרי אהבה את הרעיון ואפילו הגתה את שמה של העמותה – התשמע קולי. עד שהיא הגיעה, הייתי מדוכאת אבל השיחה איתה נתנה לי תקווה".
היוזמה להקמת העמותה חיכתה עד להבראתה המלאה של מזרחי. "כשחזרתי לביתי לאחר ארבעה חודשי אשפוז, שקלתי 40 ק"ג. נעלתי את הדלת אחרי ולא רציתי לראות אף אחד. הבטחתי לעצמי שעד שאני לא עומדת על הרגליים, אני לא יוצאת מהבית ואני לא אתן לאף אחד לראות אותי במצב הזה. לאחר שחזרתי לעצמי, התחלתי לעבוד במרץ על הקמת העמותה, ביקשתי להיפגש עם ספי ריבלין, הגעתי עד פתח ביתו אך אשתו הודיעה לי שהוא לא במצב טוב ולצערי, לאחר כשבוע הוא נפטר. לא התייאשתי, גייסתי את בכירי הרופאים שלמעשה מרכיבים את העמותה והתחלנו לעבוד לאט לאט על תכנית שמסייעת לחולי סרטן הגרון, תומכת בהם בעיקר רגשית ונפשית ומהווה כתובת לחולים בכל שאלה או בעיה רפואית".
לפני כשנתיים עברה מזרחי אירוע של כמעט חנק. תותב הסיליקון שהשתילו לה, כדי שתוכל להפיק קול מגרונה ולדבר, כמעט גרם לה חנק ובדקה ה-90 הובילו אותה לבית החולים והוציאו את התותב. כיום, אין לה תותב אלא חור זעיר בגרון. בעוד הרבה מחולי סרטן הגרון שעברו כריתה של מיתרי הקול אינם מסוגלים לדבר אלא בעזרת עזרים טכניים, מזרחי מפיקה צלילים מגרונה ולמעשה מדברת כאדם בריא. "איך אני מדברת?" היא אומרת, "איש לא פענח. משערים שבאמצעות שרירי הבטן כיוון שאין לי מיתרי קול ואין לי תותב סיליקון. נראה שאלוהים אוהב אותי ורוצה שאמשיך לעזור לאנשים, ואני מקווה שייתן לי כמה שיותר כוח כדי שאוכל להמשיך לתמוך באנשים שנקלעו למצבי".
לסיום מבקשת מזרחי מתושבי חולון להגיע ליריד שהכנסותיו קודש לתרומות לעמותת "התשמע קולי" שבראשה היא עומדת. "אני, שעברתי תהליך נפשי מורכב בזמן המחלה, יודעת כמה הליווי הנפשי לחולה ומשפחתו כל כך חשוב ובזה אני עוסקת, גם שאני יודעת שזה בא על חשבון המשפחה. החברים בעמותה לא מקבלים שכר, הכל נעשה בהתנדבות ואנו עוזרים לחולים גם מבחינה כלכלית, תורמים אוכל, ביגוד ועוד מוצרים. ב-30 בינואר יתקיים יריד בבית הספר לוי אשכול בנאות יהודית, שמטרתו עזרה בגיוס כספים לעמותה ואני מקווה שהרבה מתושבי חולון יגיעו לעזור ולתרום".
