"ביום שישי האחרון, לפני כניסת השבת, הטלוויזיה בבית היתה דלוקה. השעה היתה 16:30 ובחדשות דיווחו שהיה פיגוע באזור מבוא דותן. זה האזור שזיו שירת בו. נכנסנו ללחץ, אבל הודיעו שאלה אזרחים שנפגעו ולא חיילים, אז חשנו מעט הקלה". כך מספרים הוריו של זיו דאוס ז"ל, בן 21, מאזור, אחד משני החיילים שנרצחו בפיגוע הדריסה בסוף השבוע האחרון (שישי) בשומרון.
אביו רונן דאוס מתאר את הרגעים הקשים: "בכל זאת, לא היינו רגועים. ראיתי בקצה המסך מחסום צה"לי ואז עלה בי חשש. התקשרתי לגדוד שלו, חבר שלו ענה לי ואמר, 'היה אירוע, הכל בסדר, אין לך מה לדאוג'. נכנסתי להתקלח בלב קצת חושש, יצאתי מהמקלחת והלכתי לבית הכנסת. אשתי המשיכה בהכנות לשבת".
שעתיים מאוחר יותר כבר הגיעה הדפיקה בדלת הבית באזור. "בשעה 18:30 דפקו על הדלת. בפתח עמדו קצין ושלושה חיילים שבישרו לאשתי את הבשורה הנוראית. היא התמוטטה והם והמשפחה ניסו להרגיע אותה. באותו זמן הייתי בבית הכנסת עם אבי וכשהגענו לבית, ראיתי המולה גדולה מסביב. לא הבנתי מדוע. כשנכנסתי הביתה והסתכלתי לגלית אשתי בעיניים, מיד הבנתי", מתאר רונן.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
"ניסיתי להיות חזק למען כולם אך ללא הצלחה. כיוון שלא יכולנו לקבור אותו בשבת, ישבנו והתאבלנו עליו. רק במוצאי שבת התחלנו להודיע למשפחה ולכולם. בהלוויה, לא הייתי מסוגל לדבר אבל כשראיתי את האנשים וההמון, אמרתי שאני חייב להעביר להם מסר ולכן דיברתי. המסר שלי לעם ישראל שהוא עם נפלא וחזק, עם מחבק, שבעת צרה יודע להתלכד ואני מקווה בלב שהוא יהיה ההרוג האחרון למרות שזו קלישאה ואני יודע שיהיו עוד".
אמו של זיו: "היא ניצלה והוא נרצח"
אמו של זיו, גלית, מספרת: "זיו היה ילד מיוחד, שקט, רגוע, עם הרבה צניעות ועוצמה. כל השבוע אנו שומעים סיפורים עליו שמדהימים אותנו מחדש, החל מבקשה שלו לקנות שעון לחייל שאיחר למסדרים וכלה בחיילת אתיופית שהיתה זקוקה לעזרה כספית וכל כך רצתה לראות את משפחתה באתיופיה, והוא עזר לה מול הצבא. הוא היה אדם של נתינה. בכל יום הולדת של כל חייל, הוא היה מגייס אותנו לקנות עוגה וזיקוקין ותמיד הכריח חייל אחר להגיד שהוא ארגן את ההפתעות. הוא אף פעם לא לקח לעצמו קרדיט, דאג לחיילים והם כל כך אהבו אותו. לפעמים היה לוקח עליו את משמרות השמירה של חיילים אחרים כדי להקל על החברים. בדיעבד נודע לנו שהוא לא היה אמור להיות באותו מחסום בעת הפיגוע. חיילת מהגדוד ביקשה להתחלף והוא החליף אותה. היא ניצלה והוא נרצח".
לזיו נקבע פרופיל 45 והוא היה אמור להתגייס לעתודה כיוון שהיה לו ציונים טובים בתיכון. "אבל", "מספרת אמו, "הוא אמר, אני רוצה לתת משהו למדינה שנתנה לי הרבה. אני רוצה להתגייס לקרבי, ואכן הוא העלה לעצמו את הפרופיל והתגייס לקרבי ואת כל המסעות הוא עשה עם ונטולין בכיס".
במשך כל שנות שירותו ועד יום הירצחו חששו הוריו לשלומו. אמו מספרת: "תמיד היה לנו את החשש שהוא בקרבי אבל הוא הרגיע אותנו ואמר, המוות יכול לקרות בכל מקום, מה שכתוב כתוב. אנחנו אנשים מאמינים והאמנו לו שהכל יהיה בסדר. הוא התגייס ב-16.3 ונפטר ב-16.3, יום לאחר שנכנס לשירות הקבע". זיו דאוס, הבן הבכור במשפחתו, הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
האמא של הגדוד: "היתה לי תחושת בטן קשה"
לגדוד קדם שבו שירת דאוס יש אמא מאמצת, החיילים מכנים אותה "מאמא קדם". שמה האמיתי הוא סונדרין איבגי, בת 45, נשואה ואם לשלושה ילדים. "את זיו הכרתי עוד כשהתגייס כטירון – ילד ביישן וצנוע שעושה הכל בשקט, בלי לבלוט מעל כולם. כך היה עד יום מותו וכך אזכור אותו", היא אומרת.
את פעילותה בגדוד החלה איבגי לפני כארבע שנים בחלוקת סופגניות בבסיסים, עד שיום אחד סיפרו לה על הגדוד המיוחד, גדוד קדם, שהוקם ב-2009 תחת מחוז ירושלים בפיקוד העורף ומהווה את גדוד החילוץ וההצלה הסדיר השני בצה"ל. בגדוד שלוש פלוגות: קרן, דוד ומגן. הגדוד פעל בדרום הארץ במהלך מבצע צוק איתן ולקח חלק פעיל באירועים שונים, בהם קריסת החניון ברמת החייל בשנת 2016. הגדוד הוכר כגדוד מצטיין באיו"ש לשנת 2014 וכגדוד מצטיין רמטכ"ל ב-2015.
איבגי מספרת: "נפגשתי עם מפקדי הגדוד והצעתי את עזרתי ותמיכתי. זה החל באוכל לשבתות שהייתי מביאה לחיילים ונמשך בחלוקת סלי מזון לבתים של החיילים ומוצרים שחסרים להם.
החיילים בגדוד קוראים לי מאמא קדם כי אני משמשת כאם השנייה שלהם. אני עוזרת להם בכל מחסורם ומשמשת להם כאוזן קשבת לכל בעיי שמתעוררת. את זיו הכרתי כבר שהתגייס במרץ 2015 – ילד צנוע, ביישן וחרוץ, שעושה את מלאכתו בשקט ובצנעה. כבר אז דיברו עליו המפקדים כהבטחה גדולה ואכן, שצעדתי איתם את מסע הכומתה, שמתי לב איך הוא עוזר ותומך בכולם. מאוחר יותר, כשיצא לקורס מ"כים, ליוויתי אותו במשך הקורס. כשחזר והפך לדמות נערצת בגדוד, הבטתי בו בגאווה".
איבגי מספרת שהיתה לה תחושת בטן קשה שמשהו נורא עומד לקרות. זה קרה יומיים לפני פיגוע הרצח. "החיילים הזמינו אותי לגדוד, עליתי לבמה ובירכתי אותם, אבל משהו בתחושת הבטן שלי אמר שמשהו נורא עומד לקרות, אך העדפתי להתעלם כי האהבה והשמחה שהיו באותו ערב השכיחו ממני הכל".
בתחילת השבוע, לאחר שחיילי הגדוד ומפקדיו ליוו את זיו בדרכו האחרונה בבית העלמין חולון, כתבה איבגי לחיילים: "חיבקתי אתכם גדוד שלי אהוב ויקר ובירכתי אתכם שתלכו לשלום ותחזרו לשלום. המ״מ שלי, זיו דאוס, גיבור מקדם, לא יחזור. לא נתפס! גדוד קדם שלי, מאתמול אנחנו כואבים יחד כאב משותף ואנחנו חייבים להיות חזקים – כתף אל כתף, מגינים כחומה, מארץ רועדת משמיים נופלים ומול הפחד נצעק יחד – קדם״.
