בערב החג האחרון (חמישי) תפסנו אותו עומד ברחוב ומצייר על חומותיהן החיצוניות של בית הספר מקווה ישראל. קיר ועוד קיר, ציורים מלאי צבע וחיים – תרנגולת, סוסים, פרות – ובסופו של יום רק החשיכה עצרה אותו. הצייר המוכשר הזה הוא שלומי ישראל, בן 43, שאמנם מתגורר בקריית אונו, אך הקשר שלו לחולון ואל בית הספר מקווה ישראל הוא חזק – קשר שהחל בהיותו נער והתחדש בימים אלה.
חייו של ישראל היו רצופים התעללויות, השפלות ואלימות בתוך המשפחה. אחרי שנים שחי כהומלס ברחובות, מוצא מקום להניח את הראש בחוף הים או על ספסל בגינה, ניסה לפני כשנה לשים קץ לחייו ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי. היום, אחרי השיקום שעבר, כל מה שהוא רוצה זה להתפרנס בכבוד.
צפו באמן: שלומי ישראל מצייר על קירות מקווה ישראל
הקשר שלו למקום שעכשיו הוא מצייר על קירותיו מתחיל בגיל 16, אז אימצה אותו משפחת עין גיל ממקווה ישראל ועמוס, האחראי על החממות, ואשתו שימשו לו כאב ואם. ארבעת ילדיהם היו לו כאחים ולמעשה זו היתה המשפחה האמיתית שהיתה חסרה לו כל השנים. הוא התגורר אצלם עד גיל 22, אז החליט לצאת לדרך עצמאית אך זו לא האירה לו פנים.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
את אשתו לשעבר הוא הכיר במקווה ישראל בימי נערותו. לפני כשבע שנים נישאו ואז חזרו שוב למקווה ישראל, היא כמדריכה בפנימיה ושלומי, מורה בחוג לציור. לפני כשנתיים התגרשו בעקבות חילוקי דעות, אך מאז נשאר בקשר עם רונן צפריר, מנכ"ל מקווה ישראל, שהזמין משלומי את ציורי הקיר. הציור במרחב הציבורי, כך מקווה שלומי, יביא עימו הכרה מקצועית ואמנותית, השבת הכבוד האבוד וכן, כמובן, פרנסה.
"השפלות וקללות על בסיס יומי"
מציאות חייו של שלומי ישראל מתחילה בילד שנולד לאבא אלכוהוליסט, ילד שספג בכל שנות ילדותו אלימות והשפלות קשות מנשוא לצד אחיו ואמו. "הייתי שק החבטות של אבא שלי", הוא מספר בגילוי לב, "כבן בכור הייתי המגן של האחים הקטנים שלי. אבא היה חוזר בלילה שיכור ואלים מאוד, הייתי סופג השפלות וקללות על בסיס יומי, הוא היה מכבה עלי סיגריות. הייתי הולך לבית ספר עם חולצות גולף ארוכות להסתיר את הכתפיים והצוואר, היו קוראים לי 'שלומי אלגנט' – אף אחד לא ידע כי מתחת לחולצה הארוכה היו סימני ההתעללות של הלילה הקודם.
"אבא היה חוזר בלילה ומוציא עלי את כל התסכולים שלו. כדי להעניש אותי, היה קושר אותי לאסלה, וככה במשך שנים ישנתי בתוך חדר השירותים. כמעט כל ערב היה נועל אותי בתא השירותים, החברים הכי טובים שלי היו הלטאות על הקיר, ובבוקר הייתי קם והולך לבית ספר אחרי לילה שלם בשירותים. ככה מכיתה א' עד גיל בר מצווה. היום קשה להבין את עוצמת ההתעללות אבל זה היה חלק מילדותי.
"מתוך המצוקה והקושי הגדול, התחלתי לצייר, בהתחלה על השולחן בבית ספר ולאט לאט על דפים וקירות. זה היה המפלט של ומה שהציל אותי".
ציוריו של שלומי מלאים באופטימיות עם צבעים חזקים ומשדרים אנרגיית חיים חזקה. על קירות בביתו, ציורים מדהימים ביופיים, לצד סקיצות על בדי קנבס.
"למדתי באינטרנט איך להתאבד"
לפני כשנתיים חלה הרעה במצבו הכלכלי והרגשי והוא הגיע לפת לחם. מאז מותו של אביו קיבל עליו את חובותיו בסך 400 אלף שקל. המצוקה הגדולה הביאה את שלומי לנסות לסיים את חייו לפני כשנה. "קמתי בבוקר והכל היה שחור, אין לי תקווה, התחלתי ללמוד באינטרנט איך להתאבד, חיברתי צינור שפלט גזים רעילים ואיבדתי את ההכרה. הגעתי לאשפוז פסיכיאטרי".
בעקבות נסיון אובדני, נקבעו לו 100 אחוזי נכות זמניים. ומאז מקבל הוא קיצבה בסך 2,600 שקל מביטוח לאומי. הבעיה היא ש"בגלל שאני מקבל קיצבה מהמדינה אני לא יכול להרוויח מעל 4,500 שקל, אחרת נפגעת הקצבה החודשית. מצד שני, הקיצבה הזאת נותנת לי ביטחון כלכלי – לשלם שכירות ומסים. כולי תקווה שאגיע להסדר עם הבנקים ואז אוכל לשוב לחיות כמו בן אדם נורמלי שבסך הכל רוצה לצייר ולהתפרנס בכבוד ועל הדרך גם זוגיות לא תזיק. אני לא רוצה להיות לבד ומשתוקק לאהבה אמיתית".
