"האופניים החשמליים העלו את רמת הפגיעות אצל ילדים", אומרת ד"ר גילה מאירסון, מנהלת חדר מיון ילדים בבית החולים וולפסון. לדבריה, חודשי הקיץ ותחילתו של החופש הגדול מועדים לפורענות ומביאים איתם גל מקרי חבלה בילדים.
ד"ר מאירסון, בת 43, נשואה ואם לארבעה, היא בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. היא התמחתה ברפואת ילדים במרכז הרפואי וולפסון ולאחר מכן ובמקביל לעבודתה כרופאת ילדים בקהילה, סיימה התמחות ברפואה דחופה בילדים בבית החולים שיבא, תל השומר. בשנת 2014 שבה ד"ר מאירסון לעבוד ב"וולפסון" כרופאה מומחית במחלקה לרפואה דחופה בילדים ולפני כשנה מונתה לתפקיד מנהלת מיון ילדים ב"וולפסון".
ד"ר גילה מאירסון, מנהלת מיון ילדים ב"וולפסון"
ד"ר מאירסון מספרת כי רוב הנפגעים מקרב הילדים בחודשי הקיץ מגיעים למיון בעקבות תאונות מאופניים חשמליים שמתאפיינות בחבלות ראש, בטן ושברים בגפיים. "מי שלא נפגע כתוצאה מאופניים חשמליים, מגיע לחדר המיון לאחר ביקור בים או בבריכה בשל מקרי טביעה שונים או חבלות גוף, וגם מקומן של תאונות הבית השונות שמתאפיינות בחבלות ושברים לא נפקד", היא אומרת.
לדבריה, "ללא ספק, כניסת האופניים החשמליים העלתה את רמת הפגיעות אצל ילדים ונוער, זאת כיוון שהרוב המוחלט לא מקפיד על אביזרי בטיחות ועל חבישת קסדה. למרבה ההפתעה, אנו שמים לב שדווקא רוכבי אופניים הרגילים מקפידים יותר על חבישת קסדה. מגיעים לפה ילדים ובני נוער עם פציעות ופגיעות שדומות לפגיעת תאונת דרכים קשה לכל דבר ועניין – שברים בגולגולת, דימומים פנימיים ופגיעות גפיים רבות. אני זוכרת נער שהגיע אחרי תאונת אופניים חשמליים עם שבר בגולגולת ולאחר מספר חודשים הוא שוב הגיע עם שבר נוסף. יש ילדים וגרוע מכך, גם הורים, שפשוט לא לומדים, למרות שאנו משתדלים להסביר. רוב ההורים חסרי אונים והם מצידם טוענים שהם ביקשו מהילדים לחבוש קסדה, אבל הם פשוט לא הקשיבו".
רוצים להישאר מעודכנים?
תאונות אופניים חשמליים לא מסתיימות במיון. "אף אחד לא רוצה להגיע למיון ילדים", מסבירה ד"ר מאירסון, "זו לא מחלקה שהייתם רוצים להגיע אליה בחופש הגדול. אנו מפצירים בהורים ובילדים, אם החלטתם לנסוע על אופניים חשמליים, אז לפחות תקפידו על אביזרי בטיחות ואל תשתוללו בכביש. כשילד או נער מגיעים לפה באמבולנס, זה לרוב עם קרש גב, צווארון וקיבועים ומיד הם נכנסים לסדרת צילומים שבה אנו מאבחנים את הפגיעה. אם ילד סובל משבר או מדימום, זמן הטיפול הוא ארוך יותר וכולל טיפולי המשך של פיזיותרפיה לאחר השחרור מבית החולים".
תופעת האלימות כנד צוותים רפואיים שפשתה בישראל לא פוסחת על בית החולים וולפסון ועל מיון הילדים. "זוהי מחלקה עמוסה כמעט כל היום", אומרת ד"ר מאירסון, "והאלימות כנגד הצוותים הרפואיים אינה פוסחת גם עליה. לרוב האלימות באה מצד אנשים שמחכים להמשך טיפול ולא כאלה במצב קריטי אך ברגע שמתחילה אלימות אנו מיד מפסיקים לטפל במטופל וקוראים לאיש ביטחון. ברור שאם יש צורך רפואי, נמשיך לטפל, אך אם אינו זקוק לטיפול רפואי, אנו מחכים לביטחון שיטפל במקרה והמשך הטיפול בו נעשה בנוכחות איש צוות. לרוב המטופל או משפחתו מביעים צער על התקרית ומבינים היכן טעו, ובדרך כלל האלימות היא מילולית ולא גולשת לאלימות פיזית".
