בשבוע שעבר התקשרה אלי סולי מזרחי מעמותת "התשמע קולי" ואמרה לי, 'יורם, יש לי רעיון נהדר! בוא נחלק שמיכות לדיירי רחוב בחולון. הסכמתי מיד ללא היסוס וכך היה: יצאנו יחד עם כמה מתנדבים לאתר דרי רחוב.
עשר בלילה, רחוב סוקולוב השומם נראה כרחוב רפאים. איתרנו בסוקולוב פינת קוגל, סמוך לבנק לאומי, שני דרי רחוב דוברי השפה הרוסית. ריח האלכוהול שנדף מהם היכה בנו. בתחילה הם לא רצו לדבר איתנו ולא נתנו לנו להתקרב אליהם אך כשראו שאנו לא מזיקים, לקחו את השמיכות מידנו והתכרבלו בהן. עוברי אורח שהיו עדים למחווה פלטו לעברנו: "מה אתם עוזרים להם?! שיחזרו לרוסיה או שילכו לעבוד". אנו התעלמנו מהם והמשכנו בסריקות.
איתרנו קשישה שיכלה להיות סבתא של כל אחד מאיתנו יושבת בסוקולוב סמוך לגלידריה, צעירים עוברים על פניה והיא שומרת על השקיות סביב.ה ניסינו לדובב אותה והיא חייכה לעברנו. נתנו לה את השמיכות וזכינו לחיבוק חם ממנה. היא החלה לדמוע והתרגשה. נראה שחיבוק, מילה טובה וכוס תה חם זה מה שהיה חסר לה.
הצעירים הפנו אותנו לגינה בנאות רחל. סרקנו את הגינה אך לא גילינו דרי רחוב אלא נערים מסוממים שערכו לעצמם מסיבת סמים. תמונה קשה: זו לא חולון שאותה אנו מכירים – הומלסים ונוער מסומם.
בהמשך הסיור פגשנו קשישה יושבת בסמוך למתנ"ס שטיינברג, לידה צעיר שבידו בקבוק אלכוהול. דאגנו לכסות אותה בשמיכה והיא חייכה אלינו ודאגה לתת נשיקה לכל אחד מאיתנו. השקיות עם רכושה היו צמודות אליה והיא כיסתה את רכושה ואת עצמה בשמיכות שקיבלה מאיתנו.
בחצות הליל, לאחר שיטוטים בעיר ומפגש עם כמה דיירי רחוב, אני מבין שרובנו עסוקים בבעיות היום יום ולא שמים לב לנעשה בסביבתנו. אני תוהה מדוע בעירייה לא דואגים לאנשים האלה – לא ייתכן שהטיפול בהם יעשה על ידי יוזמות של עמותות ואנשים פרטיים בלבד, ואיך ייתכן שלא חינכנו את ילדינו לקצת חמלה. בעוד הם אוכלים גלידה ונהנים, יושב בסמוך אליהם קשיש שזקוק למילה טובה ולכוס שתייה חמה. איך ייתכן שבגינה ציבורית תיערך מסיבת סמים וכולנו נעצום את העיניים ולא נראה דבר. המציאות הזו מכה בי ואני מוטרד ממצבה של העיר בפרט והחברה הישראלית בכלל. אני מקווה שגם אתם באותה תחושה ואם כן, אז קומו ועשו מעשה למען החלש ולמען הסביבה.
מעיריית חולון נמסר בתגובה: "במינהל הרווחה והשירותים החברתיים מכירים באופן רשמי 16 דרי רחוב בחולון כאשר שמונה מהם לא משתפים פעולה. לגבי אלה המשתפים פעולה, מינהל הרווחה דואג להם למיצוי זכויותיהם ולמתן מסגרות דיור חלופיות ומלווה אותם בתהליך של קבלת קצבאות על פי מצבם. לא ניתן לאלץ דרי רחוב, אשר לא משתפים פעולה, לקבל סיוע וגם אם מוצאים להם מקום, הם בדרך כלל חוזרים לרחוב. בימי החורף הקרים מופנים דרי הרחוב משתפי הפעולה אשר מעוניינים להתפנות, להוסטלים בתל אביב ובבת ים, כאשר יש הפרדה בין נשים לגברים".
