הלום הקרב מחולון: "אני מתפוצץ עם כל פיצוץ של נפץ בפורים"

חנן אלקלעי מספר בגילוי לב על הטראומות ממבצע צוק איתן, על נסיונות ההתאבדות שקיווה שישימו קץ לסבלו וגם למה כל פיצוץ בפורים מעורר בלוחמים כמוהו חרדות איומות

פורסם בתאריך: 14.3.19 16:06

"אנחנו, האנשים הסובלים מפוסט טראומה עקב אירועי לחימה, מתקשים לשמוע חומרי נפץ מתפוצצים ברחובות מבלי להתפוצץ יחד איתם", כתב השבוע תושב חולון חנן אלקלעי בפוסט בפייסבוק והעלה בעיה כאובה שלא רבים מודעים אליה. רגע לפני חג הנפצים והעדלאידע בחולון, מסביר אלקלעי עד כמה רעשי הפיצוצים גורמים סבל לבעלי הטראומה, הלומי הקרב, ונזכר באותו יום לחימה ששינה את חייו.

"אני יודע שקוראים להם נפצים וזה נשמע חמוד אבל האוזן שלי לא מבדילה בין נפץ, לבנת חבלה או מטען ממולכד", כתב השבוע אלקלעי בדף הפייסבוק שלו בפוסט שהפך במהרה לויראלי והעלה לשיח את החוויה הקשה שחווים בשל הפעלת הנפצים בפורים וזיקוקי דינור ביום העצמאות אלה הסובלים מפוסט טראומה עקב אירועי מלחמה. "העניין הוא שמי שסובל מפוסט טראומה מאירועי מלחמה, כל הפיצוצים הללו מזכירים לו את האירועים ואת כל הדברים שקרו שם", מסביר אלקלעי. "פיצוצים הם אמצעי לחימה, אנשים נהרגים מפיצוצים, לכן כל פיצוץ הוא דבר טראומטי. אני מתפוצץ עם כל פיצוץ של נפץ בפורים".

אלקלעי גדל בחולון, למד בבתי הספר הרצוג וכצנלסון. לדבריו, לא היתה שאלה מבחינתו והוא התגייס לשירות קרבי לוחם בצה"ל. "מאוד רציתי לשרת בקרבי", הוא מודה ומספר כיצד שירת כלוחם וכקצין בהנדסה קרבית, "אבל", הוא אומר, קיימים פערים בין מה שמלמדים לוחמים בזמן ההכשרה לבין המציאות המורכבת שהם צריכים להכיל בשטח". הוא לחם ברצועת עזה בזמן מבצע צוק איתן ושם נפל דבר מבחינתו. "הייתי בעזה בצוק איתן, היו מספר אירועים. האירוע שמבחינתי היה הכי קשה היה כשנאלצנו לפוצץ בניין ולוודא את ההריגה של כל הצלפים בו. כשהתקרבנו, ראינו שעמדה שם ילדה קטנה. אלה דברים שלא קל לספר".

לאחר המלחמה, הצבא העניק לך ולחבריך סיוע נפשי כלשהו?

"לי לא. רצו שאני אמשיך להתאמן. אחרי נסיון התאבדות, הרמתי את היד ואמרתי שקשה לי ושאני צריך עזרה ואז הוציאו אותי מהיחידה. פניתי לטיפול אבל הוא לא עזר לי. מצאתי את עצמי מרפא את עצמי. היום אני כבר מטפל באנשים עם חרדות. זה העיסוק שלי".

הפעלת נפצים בפורים מעוררת את החרדות, הוא מסביר. "אני בטוח שאם הילדים היו מודעים לזה, הם לא היו משגרים נפצים וחזיזים, אז לפני שפונים לרשויות, צריכים קודם כל להסביר לילדים שיש אנשים שחזרו ממלחמה ושהפיצוץ מחזיר אותם אחורה. אני בטוח ש-90% מבני הנוער לא היו עושים את זה אם רק היו מסבירים להם. הכל מתחיל מחינוך, ההורים ובתי הספר".

איך זה משפיע על אדם הסובל מפוסט טראומה, כשהוא חווה פיצוץ של נפץ או חזיז?

"אני לא מכיר אחד שזו לא טרגדיה עבורו. חווים התקף חרדה שיכול להימשך גם שבוע מפיצוץ אחד. התקף חרדה כולל הזעות, לא לצאת מהמיטה, רעד בכל הגוף והתקפי זעם. גם לא מצליחים לישון כמה ימים".

האם לדעתך הציבור לא מודע מספיק למה שעוברים החיילים הלוחמים?

"אנשים אומרים על המחבלים 'צריך להרוג אותם', ויש מישהו שצריך לעשות את זה, להרוג אנשים. יש אנשים שצריכים להיכנס לעזה עכשיו ובסוף ללחוץ על ההדק או לשלוף סכין ולשחוט אנשים. אנשים לא תמיד מבינים את זה, שזה החברים שלהם והילדים שלהם שנשלחים לעשות את זה. בתור ילד אתה גדל על ה'תורה' הזו, אבל בחיים אתה פתאום מגיע ורואה בן אדם שאתה צריך להרוג אותו, לשחוט אותו וזה לא משהו שאתה רגיל לעשות או לומד אותו בבית. גם בצבא לא בדיוק לימדו אותך, כי אי אפשר להכשיר אותך לדבר כזה ואז אתה הופך להיות חיה, כי זה יצר הישרדותי".



אלקלעי נזכר בתקופה הקשה ומספר כי אף ניסה להתאבד מספר פעמים בשל המצוקה הנפשית. "כל יום היתה לי מחשבה להתאבד ופעמיים הצילו אותי. היתה פעם שהכנסתי את הקנה ושחררתי את הנצרה ומישהו ממש הציל אותי".

מה עובר בראש ברגעים כאלה?

"מספיק לי עם כל השטויות בעולם הזה. אני הרגשתי שאני לא בן אדם, שאני חיית טרף, שאני לא אמור לחיות בעולם הזה כמו כולם. רציתי למות או להרוג והיה לי מספיק מכל הרעשים האלה בראש שלי. אף אחד לא הבין אותי. במצב כזה אתה רוצה לסיים את הסיפור הזה כי אתה מבין שאין שום דרך אחרת".

יש לך ביקורת על הצבא שאולי לא נותן מספק מענה לעניין הזה?

"כן,  אני ביחידה שלי הרמתי יד וביקשתי עזרה ופשוט זרקו אותי משם. לפני שנייה הייתי הקצין הכי טוב בתפקיד שלי ועכשיו אני לא שמיש. העיפו אותי. אז ללא ספק יש פה הרבה עבודה עם הפיקוד העליון. אני יודע שמאז עברה תקופה ואנשים הבינו ולמדו ויש היום הסברה יותר גדולה והרצאות שעושים בצבא".

בראייה לאחור יש איזושהי חרטה על הדרך שבחרת ללכת בה?

"אני שלם עם כל מה שקרה לי ואני לא מתחרט על פיפס. אם הייתי צריך לומר לאנשים ללכת לעשות את זה? אני לא יודע, אין תשובה חד משמעית לשאלה אם ללכת להרוג אנשים או כמעט למות".

אז אתה אומר שזה בעצם המחיר שהשמירה על הביטחון גובה מאיתנו?

"כן. מלכדנו את עצמנו ל'תהרגו או תמותו' . אם נדבר יותר על אהבה ופחות על מלחמה ואם פחות נתעסק על איך נגן על עצמנו ויותר על איך נאהב, אז אולי נצא מהמלכוד הזה. האם זה שווה את זה? אני לא יודע. אני רואה פה הרבה אנשים חיים שבפנים הם מתים. האם זה שווה שמדינה שלמה בפוסט טראומה? אני לא יודע".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה חולון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר