חלילי. "ירדתי לנשק את אדמת ישראל"
חלילי. "ירדתי לנשק את אדמת ישראל"

לבד בגבול פקיסטן-איראן: המסע המפרך של רבין חלילי לארץ ישראל

כשהיה בן 14 בלבד, ברח מתווך הדירות מחולון, מאיראן לישראל. לראשונה הוא מספר כיצד עזב את הוריו, על הסכנות והתלאות בדרכו לארץ ואומר: "היית חדור מטרה להגיע אל היעד"

פורסם בתאריך: 5.4.19 09:53

כשהיה בן 14 בלבד, עשה רבין חלילי, מתווך דירות המתגורר בחולון, מסע מפרך מאיראן לישראל. עתה הוא מספר לראשונה כיצד עזב את הוריו ועל קורותיו ותלאותיו בדרכו לישראל ואומר: "כל הזמן באופק ראיתי בראש שלי את מדינת ישראל וחשבתי על כמה שההורים עצובים".

רבין חלילי, בן 45, נולד וגדל בבירת איראן, בטהרן. "למדתי בבית ספר יסודי יהודי ובתיכון מוסלמי. שם, בשבתות לא היינו הולכים לבית הספר אלא אל בית הכנסת. היחסים עם המוסלמים היו לא רעים. בשכונה לא הפריעו לנו, ידעו שאנחנו יהודים", מתחיל חלילי את סיפורו.

כשהיה בן 14, בזמן מלחמת איראן-עיראק, נעצר ברחוב על ידי משמרות המהפכה והועלה בכפייה על משאית בדרך אל הקרב. באותה תקופה גויסו המוני צעירים אל המלחמה בדרך זו. "אמרתי להם שאני קטין, ובכל זאת הם לקחו אותי ואפילו לא נתנו לי להודיע להורים", הוא נזכר. "היו שם הרבה בני נוער שהתלהבו ורצו ללכת אבל אני לא רציתי ללכת. העלו אותנו למשאית ושמו לנו סרטים על הראש עם הסמל של משמרות המהפכה. נסענו שעה אל המדבר, שם עצרנו והביאו לנו ארוחת צהריים".

בזמן שהנערים והחיילים אכלו, ניצל חלילי את חוסר תשומת ליבם ונמלט מן המקום. "הם עלו על המשאית ונסעו משם. יצאתי לכביש וניסיתי לעצור טרמפ. אחרי 20 דקות עליתי על משאית וחזרתי הביתה בערב. כשנכנסתי הביתה, אף אחד לא ידע מזה ומאז החלטתי שלא לצאת מהבית".

אז גם גמלה בליבו ההחלטה לעלות לבדו אל ישראל. בני משפחתו לא ידעו תחילה על כוונותיו. במשך חצי שנה הסתתר בבית דודו ועזר לו בבית המלאכה לתיקון כלי נגינה. "מגיל שבע עבדתי אצל דוד שלי, היינו מתקנים כלי נגינה. למדתי אצלו כל קיץ. אז פשוט הלכתי למרתף שלו ולא יצאתי משם. ההורים שלי לא ידעו למה אני לא רוצה לעזוב את הבית".

בהמשך הוא, דודו ואביו יצרו קשר עם אנשי הסוכנות היהודית כדי לסלול את העלייה שלו לארץ. כפי שחלילי מספר, לא היה פשוט כלל לעלות לישראל מאיראן של אחרי המהפכה. "דיברנו עם בן אדם ואמר לנו להכין הרבה כסף עבו המבריחים. הוא אמר לנו לפגוש את המבריח בשעה מסוימת, חיכינו שעתיים ולא בא איש. מאוחר יותר התברר שאיש הקשר צפה בנו מרחוק".

תאריך היציאה למסעו של חלילי, שממנו אין דרך חזרה, הגיע. ראשית היה עליו לטוס אל העיר זהדאן במזרח המדינה, כאלף קילומטר מטהרן, משם לנוע בדרכים עקלקלות עד לפקיסטן, ומשם לטוס לישראל דרך אירופה. "הגיע התאריך לצאת אל העיר זהאדן שנמצאת על גבול פקיסטן", הוא מספר. "הייתי לבוש בבגדים של משמרות המהפכה. איש הקשר אמר לי 'כשאתה יורד מהמטוס, אתה לא מחכה ולא עוצר'. ואכן, ירדתי מהמטוס ולא הסתכלתי לא ימינה ולא שמאלה. ראיתי שני אנשים עם נשק שבודקים את כל מי שיורד מהמטוס. אותי לא בדקו. כשהתקדמתי, ראיתי פתאום מהשתקפות הזכוכית של הדלת שהם קוראים לי. הם שאלו: 'אחי, לאן אתה הולך?' אני כמעט התעלפתי אבל אז הבנתי שהדברים לא הופנו אלי".

משדה התעופה יצאו רבין, אביו ודודו אל העיר והגיעו אל נקודת היציאה שנקבעה. "הגיע לשם טנדר, ואז אמרתי את הסיסמה. עליתי על הטנדר וראיתי את אבי ודודי מתרחקים עם דמעות בעיניים".

לא הייתה איזו חרטה באותו רגע, אולי הלכת רחוק מדי?

"אני הייתי שלם עם ההחלטה שלי, אבל היום בתור אבא שמסתכל על זה, זה מאוד מאוד קשה".

בגיל 14 בלבד, מוצא עצמו חלילי במסע קשה, ארוך ומפרך לבדו, ללא איש מבני משפחתו או חבריו לצידו. בשעות הערב הביאו אותו המבריחים אל תוך דירת מסתור שבה שהה עד לשעות הבוקר. "ראיתי שאחרי חצי שעה מגיעים עוד ועוד יהודים. לא הכרתי אף אחד ואמרו לנו גם לא לדבר אחד עם השני. בשלב מסוים אמרו לנו שצריך לעלות על האוטו ולנסות לעבור את הגבול. כולנו עלינו על הטנדר הסגור. היינו כ-18 איש, ביניהם ילדים קטנים ומבוגרים ומשפחות, ורק אני הייתי לבד".

לאחר נסיעה של כשעה הגיעו לאזור הגבול. לפתע החלו להישמע יריות אשר מנעו מהם להתקרב אל הגבול. המבריחים החליטו להחזיר את כולם אל דירת המסתור ולהמתין. בחצות הלילה הועלו חלילי ושאר היהודים על טנדר בשנית. "ירדנו מהכביש אל דרך העפר המדברית. היה קור כלבים ובשלב מסוים התקלקל הטנדר. הודיעו לנו שאנחנו צרכים להסתתר מאחורי השיחים עד שיגיע רכב אחר. הרכב החלופי שהגיע היה טויוטה פתוחה ופשוט קפאנו. בצורה זו נסענו כל הלילה עד אור ראשון בחמש וחצי בבוקר".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחולון? 

הורידו את אפליקציית "השקמה חולון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה חולון" באייפון


הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

המבריחים הכניסו את קבוצת היהודים אל תוך אורוות סוסים שבה הסתתרו במשך שעות היום, שם נחו ואכלו קצת אוכל. בשעות הערב, נכנס אחד מהם ונתן הוראה לכל היהודים להעביר אליו את כל הכסף והרכוש שנשאו עימם. "הוא אמר לנו, 'כל הכסף שיש לכם ואת כל הזהב אתם צריכים להעביר. אם יתפסו אתכם, ילך עליכם. תיתנו לי ואני אעביר לכם את זה בצד השני'. כולם נתנו, ורק אני לא נתתי. אני נשארתי עם הכסף ועם התכשיטים. אמרתי לעצמי, מה זה משנה אם הוא זה שייקח או האיראנים אלה שייקחו. הבנאדם הזה נעלם ועד היום לא ראינו אותו. בערב התחלנו לנסוע והאוטו שוב נתקע בחולות. במשך שישה ימים אותו סיפור, אנחנו מתקדמים ועוצרים".

בלילה האחרון היתה קבוצת היהודים קרובה מאוד אל הגבול. המבריחים הכניסו את כולם אל תוך רפת להסתתר בה במשך כמה שעות. "המבריחים אמרו לנו שבערב נגיע אל פקיסטן. עלינו כולנו על הטנדר, שמו עלינו שמיכות ואמרו לנו שאסור לנו ולנשום כי עוברים את הגבול. כשהרכב החל לעבור את הגבול, נשמעו לפתע קולות של חיילים. אני שומע אותם שואלים מה יש בפנים. אז המבריחים נתנו להם שוחד והכניסו אותנו פנימה. אחרי שעה וחצי של נסיעה, האוטו התקלקל, אז המשכנו את המסע על חמורים וסוסים".

מה עבר לך בראש?

"לא עובר לי כלום בראש, הייתי חדור מטרה להגיע אל היעד. כל הזמן באופק ראיתי בראש שלי את מדינת ישראל. חשבתי על כמה שההורים עצובים".

בצידו השני של הגבול היתה תחושה מסוימת של הקלה, כאשר חלק משמעותי מן המסע בדרך אל ישראל כבר היה מאחור. יחד עם זאת, כל עוד שלא עלה על המטוס, ריחפה הסכנה להיתפס. לאחר מספר ימים הגיעה קבוצת היהודים אל העיר קראצ'י, שם שוכנו כולם במלון אימפריה. "בבית המלון הזה, כל אחד הוא עצמאי. אנחנו בישלנו לעצמנו. מי שרצה היה הולך לקניות בשוק הקרוב. היה מותר לנו להסתובב שם רק כמה שעות אבל לא מעבר לזה. כל הזמן היתה סכנה שיתפסו אותנו".

מן הרגע שנכנס למלון, דבר היחיד שהעסיק את חלילי היה מתי יגיע לישראל. "התחלתי לדבר עם האחראי עלינו, יהודי פרסי. אמרתי לו שאני כאן לבד ושאלתי מתי אני אטוס. הוא שאל אותי 'מתי באת?', אמרתי לי שאתמול. הוא השיב לי שיש פה משפחות שמחכות כאן כבר חודש ואפילו חודשיים, כך שיש זמן עד שיגיע תורי. התבאסתי מאוד מהתשובה שלו כי לא רציתי לחכות. אמרתי לו שאני אעשה להם צרות ואלשין ואהרוס את הכל אם לא יעלו אותי על המטוס. כנראה הוא נבהל מזה, ואז אמר לי, 'לך תעשה תמונת פספורט ונראה מה יהיה'. אחרי כמה ימים באתי אליו ושאלתי אותו האם יש חדש, הוא אמר לי שלא אבל הבטיח שאטוס בטיסה הקרובה. שוב פעם איימתי שאסבך את כולם אם לא אטוס".

ביום שבת בבוקר חלילי וקבוצתו סעדו אצל משפחה שאירחה את היהודים החדשים שהגיעו. "היה בית כנסת בבית הזה. אחר כך הגענו למלון וישבנו, דיברנו ושיחקנו. שם למדתי לשחק קלפים". לאחר כמה שעות, במוצאי שבת, ראה חלילי שיהודים רבים עוזבים את המלון כשהם נושאים מזוודות. "אני הבנתי שיש להם טיסה, אז חיפשתי את האחראי ולא מצאתי אותו". מאוחר יותר, בשעה 22:00, ראה חלילי את האחראי נכנס לאחד החדרים. "סגרתי לו את הדלת ואמרתי: 'עכשיו אתה הסתבכת. יש טיסה ואני לא על המטוס?'. אז הוא שאל לשמי ואמרתי לו שקוראים לי רבין חלילי. הוא השיב לי, 'צא אל שדה התעופה יש לך טיסה בחצות'".

חלילי ארז במהירות את חפציו ויצא אל הרחוב. הדבר היחיד שידע הוא שעליו להגיע אל שדה התעופה, אך איך ממשיכים מכאן? הוא לא ממש ידע. הוא עצר מונית טוקטוק וביקש לנסוע במהרה אל שדה התעופה. "הנהג ביקש ממני 20 דולר, שזה נחשב להרבה כסף עבורם. אז השבתי לו 'קח 50 וטוס'. הוא נסע כמו מטורף בלי לעצור ברמזורים. בסוף הוא נעצר במקום חשוך ליד פתח של סימטה ואמר לי שזה שדה התעופה".

חסר כל מושג לאן עליו להמשיך, נכנס חלילי אל הסימטה החשוכה והחל להתקדם בזהירות כשהוא חולף על פניהם של טיפוסים מפוקפקים. "ראיתי שם כמה נרקומנים ואמרתי לעצמי שפה אני מת, הם יהרגו אותי. אני מתקדם לאט והם מסתכלים עלי ואני מסתכל עליהם ולא נושם. אני התקדמתי וראיתי שהם לא הולכים אחרי. ככה המשכתי ללכת עד לרחבה של שדה התעופה.

"הסתכלתי על הבניין, ולא היה לי מושג לאן אני הולך. לא היה לי דרכון והייתי בלי כלום. פתאום בא אלי שוטר ושאל אותי מה אני עושה פה. הוא אמר לי, 'תן דרכון' ולי כמובן לא היה מה לומר". בשלב זה חלילי הבין שמדובר בסוף הסיפור ושמאמציו להגיע לישראל ירדו לטמיון. "ואז השוטר שאל אותי אם איני איראני, אז אמרתי לו שכן. הוא אמר לי 'החברים שלך מחכים בטרמינל 1'. כשנכנס לטרמינל גילה שמחכה לו כרטיס טיסה לשווייץ, ממנה יגיע לישראל. "כשנכנסתי למטוס הרגשתי בעננים, שאני נושם כי סוף סוף הגשמתי את המטרה שלי. כשנחת המטוס ירדתי לנשק את אדמת ישראל".

בארץ קיבלו אותו בני משפחתו המורחבת ועזרו לו להתאקלם. את לימודי התיכון סיים בבית הספר המקצועי מקס פיין. שנתיים לאחר מכן עלו גם שני הוריו לארץ ואז מבחינתו נסגר המעגל כולו. "גם בעבודה הצלחתי טוב והסתדרתי. הגעתי לארץ עם רשיון של טכנאי מזגנים ומקררים.

בגיל 24 התחתן וכיום הוא אב גאה לשלושה ילדים. אשתו, כמותו, היא בת העדה הפרסית. "התחתנתי עם פרסיה כי אני אוהב את המנטליות ואת השירים", הוא צוחק ומבהיר כי אין לו שום עניין מיוחד שילדיו יתחתנו בתוך העדה. "הם צריכים להתחתן עם מי שהם יאהבו, בלי קשר למוצא".

לאחר שנים בעסקי הביגוד, נכנס לאחרונה חלילי לאפיק מקצועי חדש והחל להיות מתווך נדל"ן בחברת רימאקס. הוא שואף להתפתח ולהצליח. אני רוצה לראות בזה הרבה הצלחות. אני עובד קשה ולומד הרבה. חשוב לי מאוד לתת שירות מעבר לעסק".

ומה תאחל לילדים?

"שיתחתנו ושאני אראה את ההצלחות שלהם".

רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת

אולי יעניין אותך גם

תגובות

3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מסע חיים מרתק! תודה רבין ואורן על השיתוף!

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה חולון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר