צילום: ד"ר אבישי טייכר
צילום: ד"ר אבישי טייכר

המקומות והביטויים שרק חולונים אמיתיים מכירים

מהו "הינשול", איפה נמצא ומה זה "לעשות סיבוב בגולדה"? "השקמה חולון" עם המקומות, השמות והזיכרונות שמספרים את סיפורה של העיר

פורסם בתאריך: 9.5.19 10:12

חושבים אתם חולונים אמיתיים? לכבוד יום העצמאות אספנו עבורכם את המונחים שרק תושבי חולון אמיתיים מכירים.


ועידת החינוך של ערי ישראל מגיעה לחולון. לפרטים נוספים והרשמה, לחצו כאן


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחולון? 

הורידו את אפליקציית "השקמה חולון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה חולון" באייפון


"לעשות את גולדה"

למי מאיתנו לא יצא פעם להגיד לחברים שלו "אתה בא לעשות סיבוב בגולדה?" אם אתם לא מחולון, כנראה שקצת תהיו המומים.

הכוונה כמובן למסלול ההליכה והריצה של חולון אשר הוקם לפני כ-30 שנים מחוץ לשטחה הבנוי של העיר באזור החולות. כיום, מקיף מסלול ההליכה את שכונת קריית איילון. מדובר בטרפז שאם השלמתם את כל הסיבוב שלו, עברתם 3,437 מטר בדיוק. עם השנים, נקשר שמו של הסיבוב עם שמה ראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר. זאת מפני שחלקו המרכזי של מסלול ההליכה עובר בשדרות גולדה מאיר.

לאורך הזמן השתנו שביל ההליכה וסביבתו ללא היכר, עם בניית רבי הקומות של שכונת קריית אילון. ממראה דיונות החול והשביל המקורי, שחלקים ממנו הפכו להיות אבני מדרכה, לא נשאר הרבה. אך יחד עם זאת – הביטוי עדיין חי ובועט והמוני תושבי חולון רצים וצועדים בו בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה.

"כיכר הדמעות"

כמעט כל תושב חולון או בערים שמסביבה אשר עבר מבחן נהיגה מעשי, נאלץ לזחול דרך נתיביה העמוסים של כיכר הלוחמים. נבחני נהיגה מתוסכלים רבים נאלצו לנגב את דמעותיהם, כאשר פעם אחר פעם הם נכשלו במבחן כשנאלצו לעבור מאחד מנתיביה של הכיכר אשר מהווה את מעגל התנועה הגדול והעמוס ביותר בארץ. דמעותיהם הפכו למיתוס שהתפתח מאחורי שמו של מעגל התנועה הידוע לשמצה ברחבי הארץ.

יחד עם זאת, נקשרו לפחות עוד שני סיפורים לשמה של הכיכר. על פי גרסה אחת הדמעות הן בכלל בגלל הממטרות של הכיכר שהוצבו הפוך והתיזו את המים דווקא לכיוון המכוניות בצורה של דמעות. על פי סיפור אחר, הדמעות דווקא מתקשרות לשמה המקורי של הכיכר, כאשר הן למעשה מבטאות את האבל על נפילתם של הלוחמים בקרבות גבעת הפילבוקס הסמוכה במלחמת העצמאות.

כיכר הלוחמים מונה שלושה נתיבי תנועה והינה מעגל התנועה הגדול ביותר בארץ. היא נחנכה בשנת 1952 עת נסללה הכניסה החדשה לחולון דרך שדרות קוגל. על מנת להתמודד עם בעיות התנועה, הוצבו בכיכר רמזורים במהלך שנות ה70. גם זה לא עזר לעומסי התנועה והם הוסרו מהר מאוד.

בשנים הבאות עתידה הכיכר להתבטל כחלק מסלילת הקו הירוק של הרכבת הקלה אשר יעבור במקומה.

צילום: פרטי

צילום: פרטי

"דרך הביטחון"

אם פעם שאלתם את עצמכם מהו הכביש הישן והסדוק אשר עובר בין החולות הנודדים של חולון, דעו לכם כי הוא נושא עמו היסטוריה שלמה של יותר מ-70 שנים.

זוהי דרך הביטחון כמובן, אשר נסללה מספר חודשים לפני קום המדינה. תפקידה של דרך הביטחון היה לעקוף את האזורים בהם שכנו כפרים הערבים יאזור ובית דג'אן, אשר סיכנו את כלי הרכב היהודים שעברו בסמיכות להם.

הדרך יצאה משכונת התקווה שבתל אביב אל כיוון דרום, משם נכנסה אל תחומה של חולון ועברה דרך רחוב חנקין שבשכונת אגרובנק. משם, המשיכה דרומה דרך חולות חוסמסה ושכונת מולדת עד לראשון לציון.

פתיחת דרך הביטחון חיזקה את הביטחון של תנועת היהודים תושבי האזור. יחד עם זאת, התעוררה בעיה אחרת. החולות הנודדים קברו את הדרך במקטעים מסוימים באזור שכונת מולדת, וגרמו לחסימת התנועה. על מנת להתמודד עם המכשול החולי, נבנתה בשולי הדרך שורה של חביות אשר תפקידן היה לחסום את החולות מלהגיע אל הכביש. לימים, זכה קטע זה לשם 'דרך החביות'. כיום, ניתן לראות את שרידי הדרך בחולות דרום חולון.

דרך הביטחון. צילום: בראל אזים

דרך הביטחון. צילום: בראל אזים

"קומנדו ארמון"

בשנות ה-70 העליזות ועוד טרם בניית הקניונים המפוארים, רחוב סוקולוב היה מרכז העניינים השוקק של צעירי העיר. באותם ימים עליזים שכנה בסביבת קולנוע ארמון שברחוב שנקר חבורת נערים צעירים אשר ישבו 'על הברזלים', והציקו לעוברים ולשבים. אותה חבורה, כך על פי הסיפורים, כונתה בפי הרבים כ'קומנדו ארמון'. מאז, עברו הרבה מים בגיחון ועל מגרשו של הקולנוע המיתולוגי – עתיד להיבנות בניין דירות. בכל מקרה, הזיכרונות והסיפורים עדיין נשארו בלב של כולנו.

"אולם הפחים"

היכן היה אולם שכולו היה מצופה פח? רק בחולון. אולמה המיתולוגי של קבוצת הכדורסל הפועל חולון, נקרא על שם קורת הגג שלו – אשר הייתה עשויה פח. שאלתם את עצמכם מדוע הפחים נקשרו לשמו של האולם? ובכן, במשך שנים רבות בהן שימש האולם כביתה של הפועל חולון, נהגו האוהדים השרופים לעלות למרומי היציע, להסתובב עם הגב למגרש ולתופף על הפחים בקולי קולות. כך, הם יצרו רעש מחריש אוזניים שזעזע את כל רחבי השכונה ובעיקר – הפריע מאוד לכדורסלני הקבוצה היריבה של חולון.

אולם הסיפור האמיתי הוא שאולם הפחים בשעת חניכתו ביום העצמאות של שנת 1953, היה נטול פחים והמשחקים נעשו תחת כיפת השמיים. הקירות והגג  הגיעו שנים לאחר מכן, רק ב1985. לפני ארבע שנים סיים האולם את תפקידו כביתה של קבוצת הפועל חולון, שעברה אל היכל הטוטו החדש.

צילום: פרטי

צילום: פרטי

"סירוקו"

משמעות המילה סירוקו היא רוח מדברית חמה. אומנם בתקופת האביב סובלת חולון מאירועי שרב המלווים באובך, אך היא עדיין רחוקה מלהיות מדבר סהרה. ובכל זאת, אין כמעט תושב ששם המילה 'סירוקו' אינה שגורה בפיו.

סירוקו הוא שמה של הפיצרייה הראשונה בחולון אשר פועלת ברציפות מאז 1975. הפיצרייה הוקמה על ידי ציון מורד, אשר מחזיק בה עד היום. "אחי הגיע אלינו עם ידע כי הייתה לו פיצריה בניו יורק. רצינו שיישאר בארץ, פתחנו את המקום ונהיה לחץ אדיר", סיפר מורד.

דורות של ילדים שהפכו בינתיים בעצמם להורים, פקדו את הפיצרייה בשעות שאחרי בית הספר ובחופשות. כמו כן, היוותה הפיצרייה מוקד משיכה ללא מעט דמויות מוכרות. כך בשנות ה-80 הגיע הזמר זהר ארגוב להופיע בתוך האולם של קולנוע סבוי הסמוך. בין לבין, נהג לעולות לפיצרייה ולהזמין כוס תה. "זהר ארגוב היה לוקח את התה עם הכוס, מופיע פה למטה ושוכח שם גם את הכוס וגם לשלם. היה מסטול קצת. אני הבנתי אותו, זה בסדר, הוא לא היה עושה את זה בכוונה." סיפר מורד. בפעם אחרת הגיע השר שמעון פרס לביקור בפיצרייה. "חבר שלי שהיה שוטר ליווה את פרס, הביא אותו לפה והזמין אותו לאכול. כרטיס אשראי של פרס לא נתן לו לשלם, נזכר מורד.

צילום: פרטי

צילום: פרטי

"לעצור ברינה"

מתי שמעתם לאחרונה נוסע אשר מבקש מנהג האוטובוס לרדת בקולנוע רינה? אומנם כבר בחולון אין בתי קולנוע, והפעם האחרונה שבה הקורן סרט ב'רינה' הייתה לפני 26 שנים, אולם כל אלה לא מפריעים לרוחו של קולנוע רינה להיות עדיין חייה ובועטת בחיי היום יום של העיר. סרטים אין, אך עם השנים השתרש שמו של הקולנוע כציון לנקודת מפגש מרכזית של קווי האוטובוס הנכנסים ויוצאים מחולון. אין כמעט נהג שלא שומע מדי יום את השאלה "האם אתה מגיע לרינה"?

בניין הקולנוע המתפורר נטוש כבר מעל לרבע מאה, אך גם כשיגיע היום שבו ייפתח משהו אחר במקום שאליו נהרו תושבי העיר לפני יותר מ-50 שנה כדי לצפות בג'ולי אנדרוז שרה את "דו רה מי", השם "רינה" לא יוכל להימחק ממנו.

"גן סיפור"

בשנות ה-90 מותגה חולון כ"עיר הילדים" עת נפתח בה מוזיאון הילדים בפארק פרס. כמה שנים מאוחר יותר ניתן לכינוי זה ביטוי מובהק בשטח כאשר פרויקט 'גן סיפור' יצא לדרך.

הרעיון שמאחורי הפרויקט היה להקים גנים ציבוריים אשר יספרו את אחד מסיפורי הילדות המוכרים. היוזמה, שבתחילה לא הייתה ברורה לחלק ניכר מן התושבים, זכתה להצלחה. תוך שנים מועטות הוקמו עשרות גני סיפור ברחבי העיר. בשנת 2004 נפתח במרכז שכונת קריית איילון מתחם גני סיפור הגדול בעיר, אשר בו בין היתר מופיעים הסיפורים 'הכינה נחמה' ו'דירה להשכיר'. עקב הפופולאריות שסחף מתחם הגנים, נפתח בסמוך אליו בית קפה אשר נושא את שמו.

בשנת 2011 נפתח ברחוב העלייה השנייה גן הסיפור ה-34 המבוסס על ספרו של אפרים סידון "סיפור מהלב". הגן מביא את סיפורה של ילדה הזקוקה להשתלת לב. הקמת גן שעוסק בנושא טעון זה הדיר את שלוותם של לא מעט הורים וגננות. "זה לא נושא רלוונטי לילדים בגיל גן. הם לא בשלים להתמודד עם מוות בכלל, אז עוד עם תרומת איברים? סתם מכניסים להם פחדים לראש", אמרה רינה הגננת בכתבה לאתר NRG בזמנו.

כיום, קיימים בחולון 50 גני סיפור, הכוללים בין היתר סיפורי ילדות ישראלים כמו "המפוזר מכפר אזר" ו"אליעזר והגזר" – לצד סיפורים מהעולם כמו "המומינים" שכתבה הסופרת השוודית טובה ינסון ו"צֶ'בּוּרַשְׁקָה וחבריו", שכתב הסופר הרוסי אדוארד אוספנסקי.

חולון גן סיפור. צילום: ד"ר אבישי טייכר

חולון גן סיפור. צילום: ד"ר אבישי טייכר

רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת

"ינשול"

הינשול הינו יצור כלאיים, חציו חתול וחציו ינשוף. במשך 13 שנים צורתו המוזרה קישטה את רחובות חולון – עד שהוסר בהוראת בית המשפט.

תחילתו של הרומן בין חולון לבין היצור המוזר התחיל אי שם בשנת 2001, עת נפתח מוזיאון הילדים כחלק ממיתוגה של חולון כ"עיר הילדים". את הסיפור "טיול עם ינשול" כתבה נגה אלגום כתסריט עבור מסלול במוזיאון הילדים. הסיפור מלווה את מסעו של הינשול הקטן, אשר בקע מתוך הביצה ורוצה לפגוש חברים – אך מתבייש.

במהרה הפכה דמותו של הינשול לאחד מסמלי העיר. 30 פסלים בדמותו קישטו את העיר וכוונו את תנועות המבקרים אל מוזיאון הילדים. הינשול הפך לבין בית בעיר ובובה בדמותו אף קישטה את לשכתה של מנכ"ל העירייה לשעבר, חנה הרצמן. אולם הכל השתנה. בשנת 2004, מרים בילו, אשר איירה את דמות הינשול עבור סיפורה של אלגום, פנתה אל בית המשפט וטענה כי עיריית חולון השתמשה בדמות שציירה ללא אישורה ובכך – פגעה בזכויותיה כיוצרת. מוזיאון הילדים טען מצידו כי בילו אינה היוצרת של דמות הינשול אלא בסך הכול המאיירת.

בשנת 2012 פסק בית המשפט כי על עיריית חולון להסיר את פסלי הינשול ולפצות את בילו בסכום של 40 אלף שקל. שנה לאחר מכן הוסרו כל פסלי הינשול מרחובותיה של העיר ומאז, הם נמצאים רק בזיכרון.

"עיר הילדים"

"עיר הילדים" הוא שמה השני של חולון אשר מזוהה עימה למעלה משני עשורים. בחולון פועלים מוזיאון הילדים הישראלי, גני סיפור, תיאטרון הילדים במדיטק  ושלל של פעילויות לילדים.

לאחר היבחרו של ששון לראשות העיר בפעם הראשונה בשנת 1993, הוא החליט למתג את חולון כעיר הילדים. בשנת 1998, כמה חודשים לאחר פתיחת חלקו החדש של פארק פרס, התקיים בו השידור ההיסטורי של "עיר ערוץ הילדים" של אותה שנה, בו אף לקח חלק קטן ראש העירייה. מאז, כבר חלפו יותר מ-20 שנים ונדמה שאין אחד שלא יודע שחולון היא גם "עיר הילדים".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. חולוני

    הפנטום ברחוב אילת גם מי שלא חולוני לא יכיר לעולם

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה חולון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר