ביום שלישי עצרה המשטרה נער בן 16 מחולון, לאחר שתועד בטיקטוק רוכב על קטנוע בצורה מסכנת חיים ומשליך נפצים לעבר אנשים וכלי רכב. זה אינו המקרה היחיד, בתחילת השבוע תפסו אנשי השיטור העירוני שלושה חשודים בהדלקת נפצים בגינה ציבורית. אבל זה לא מספיק ומלבד הסכנה שבשימוש בנפיצים ובחזיזים, ולקראת פורים הדי הפיצוצים גורמים למצוקה קשה בקרב הלומי הקרב.
חנן אלקלעי ויוסי ועקנין הלומי קרב מספרים בגילוי לב על הטראומות מהמלחמה וגם למה כל פיצוץ בפורים מעורר בלוחמים כמוהם חרדות קשות. "אני בטוח שאם הילדים היו מודעים למה שקורה להלומי קרב, הם לא היו משגרים נפצים וחזיזים בכמות כזאת", אומר חנן אלקלעי, "לכן, לפני שפונים לרשויות, צריכים להסביר לילדים שיש אנשים שחזרו ממלחמה ושהפיצוץ מחזיר אותם אחורה. אני בטוח שתשעים אחוז מבני הנוער לא היו עושים את זה אם רק היו מסבירים להם. הכל מתחיל מחינוך ההורים ובתי הספר".
חנן אלקלעי
אלקלעי, בן 27, הלום קרב ממלחמת צוק איתן, מוסיף כי קולות הנפץ מהרחוב מחזירים אותו לתופת ולטראומה. "אנחנו, האנשים הסובלים מפוסט טראומה עקב אירועי לחימה, מתקשים לשמוע חומרי נפץ מתפוצצים ברחובות, מבלי להתפוצץ יחד איתם. אני יודע שקוראים להם נפצים וזה נשמע חמוד, אבל האוזן שלי לא מבדילה בין נפצים, לבנת חבלה או מטען ממולכד. אני מתפוצץ עם כל פיצוץ של נפץ בפורים".
אלקלעי גדל בחולון, למד בבתי הספר הרצוג וכצנלסון ושירת כלוחם וכקצין בהנדסה קרבית. הוא לחם ברצועת עזה בזמן מבצע צוק איתן. "האירוע שמבחינתי היה הכי קשה בצוק איתן היה כשנאלצנו לפוצץ בניין ולוודא ההריגה של כל הצלפים שהיו בבניין. כשהתקרבנו, ראינו שהייתה שם ילדה קטנה. אלה דברים שלא קל לספר".
רוצים להישאר מעודכנים?
לטענת אלקלעי, לאחר המלחמה הצבא לא העניק לו סיוע נפשי שבעקבותיו ניסה לשים קץ לחייו. "אחרי ניסיון ההתאבדות, אמרתי שקשה לי ושאני צריך עזרה ואז הוציאו אותי מהיחידה. פניתי לטיפול אבל זה כבר לא עזר לי. מצאתי את עצמי מרפא את עצמי. היום אני כבר מטפל באנשים עם חרדות. זה העיסוק שלי".
גם יוסי ועקנין מחולון סובל מקולות הנפצים. ועקנין, בן 69, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, מספר: "האמת היא שהעניין הזה די מוחשי. זה נשמע מאוד קרוב וכל דבר קטן, כל הקפצה קטנה, גם זמזום טלפונים מקפיץ את הלומי הקרב. זה קשה וזה תופס אותי ועוד הרבה אחרים שנלחצים, עד כדי התקפי חרדה. אנשים מתביישים, ולא פעם הם נמצאים ליד הנכדים והילדים כשהם נתקפים חרדה".
יוסי ועקנין
ועקנין, מייסד עמותת "אור החיים לחברה הישראלית", מנהל כבר 27 שנים בהתנדבות את ארגון נכי צה"ל בחולון ובאזור. הוא נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים מפיצוץ של חומר נפץ, אחיו רפאל ועקנין ז"ל נהרג באותה המלחמה ובן דודו שמעון ועקנין שנהרג גם הוא בקרבות מלחמת יום הכיפורים קיבל לאחר את עיטור העוז. "הייתי לוחם, אבל אחרי שנהג משאית של התחמושת נהרג החלפתי אותו, ואז מטוס מצרי ירה טיל שפגע במשאית. המזל שלי שזה גרם לניתוק הקבינה מהגוף המשאית ועפתי ממנה. אני נשארתי בחיים אבל החבר'ה שהיו במשאית נהרגו".
מאז הוא מתמודד עם הטראומה מאותה מהלחמה. "יש לי את ההקפצה הזו פתאום בלב כשאני פתאום מרגיש את זה", הוא מוסיף, "אני הלום קרוב ברמה קשה. בעקבות מצבי התחלתי לעסוק בטיפול בנכים, אבל זה עדיין תופס אותי".
