שלמה בללי מחולון, בעבר אחד ממפקדי יחידת הפרשים במשטרה, הלך בשבוע שעבר לעולמו כתוצאה מאי ספיקת כליות. בן 88 במותו.
בללי נולד באלכסנדריה שבמצרים. בילדותו למד בבית ספר יסודי יהודי-צרפתי. את לימודיו התיכוניים העביר בתיכון אנגלי. לימים סיפר כי כשהיה בן 16 עבר חוויה שהשפיעה עליו כל חייו: הוא רב עם בן כיתתו המצרי, שצעק לעברו ברחוב: "אני אראה לך, ציוני". בעקבות כך פתח בללי בריצה לעבר ביתו והסתגר למשך מספר ימים. לדבריו, בעקבות המקרה החליטה המשפחה כולה לעלות לישראל. לאחר מעבר דרך מספר מדינות, עלתה המשפחה לארץ בתחילת שנות ה-50.
את שירותו הצבאי עשה בללי ביחידת הצנחנים הראשונה בישראל. לאחר שחרורו התגייס לשירות במשטרה, תחילה ביחידת סיור עד שבשנת 1957 עבר ליחידת הפרשים במסגרת שירותו ביחידה עבד כשוטר מקוף בחולון.
בשנת 1968 הוא נשלח לצרפת כנציג משטרת ישראל ועיריית חולון. בהמשך חזר לארץ והחל לעסוק בהדרכה והכשרה של שוטרים חדשים ביחידה. בהמשך מונה למפקד היחידה במטה הארצי כקצין פרשים ראשי.
תחת תפקיד זה גם החל לעסוק גם בכלבנות. בללי החזיק בתפקיד זה עד יום פרישתו משירות במשטרה בשנת 1987. לאחר מכן המשיך לעבוד במשטרה כאזרח ושימש כאפסני בכלבייה למשך מספר שנים. לאחר מכן שימש כגזבר מועדון גמלאי המשטרה בחולון. בללי שמש בתפקיד זה במשך 25 שנה.
בללי הותיר אחריו ארבעה ילדים, 12 נכדים ושישה נינים.
בנו, דני בללי, סיפר: "אבא שלי היה איש שמאוד הייתה חשובה לו ההקפדה על הסדר והנקיון. בתור שוטר זה היה הסמל המסחרי שלו. הוא היה מגהץ לעצמו את המדים. כבר הגעגועים אליו עזים. אני פוגש את זה ביום יום כשאין לי למי להתקשר".
בללי מספר שהתקופה האחרונה של מגיפת הקורונה שכללה בתוכה ריחוק חברתי, השפיעה קשה על אביו הקשיש אשר התגורר לבדו בבית אבות. "היינו מקפידים לראות אותו מרחוק בגלל הקורונה. ידענו שהריחוק הזה משפיע עליו קשה. הוא מאוד רצה לצאת ולהסתובב בחוץ. היה לו קשה שאין מרחב תנועה", מוסיף הבן.
ורדה אטד
מלח הארץ גיבור. יהי זיכרו ברוך
רונה
יהי זכרו ברוך איש יקר
משה
יהי זכרו ברוך.