תחושת החזרה לשגרה כבר מורגשת באוויר. חברת המועצה, ד"ר קרן גונן שמשמשת גם כמנכ"לית מרכז גונן, מספרת על הפניות הרבות בפרט בתקופה זו. שכן "גם אם הקורונה דועכת במדדים, הטראומות הנפשיות והכלכליות שנוצרו ממנה ילכו וילוו אותנו עוד שנים רבות".
מתחילים לחזור לשגרה לאט לאט. בתור מנכ"לית מרכז גונן – האם את מרגישה שינוי בכמות הפניות? או באופי הפניות?
"כמות הפניות גדלה במרכז גונן. הקורונה אולי דועכת במדדים, אבל הטראומות הנפשיות, הכלכליות והחרדות שנוצרו ממנה ילכו איתנו, לצערי, עוד שנים רבות. מעבר לכך, בצד העסקי של המרכז, בעלי עסקים נאלצו להמציא את עצמם מחדש. אנחנו מעניקים להם כלים וידע איך לעשות את זה בהצלחה".
מה קורה עם הצעירים ובני הנוער? שנה שלמה שהם נאלצו להסתגר בבתים. ללא ספק יש הרבה השלכות רגשיות (מעבר לפדגוגיות) עליהם.
"הצעירים איבדו את שגרת החיים שטרם סיגלו לעצמם, נפגעו חברתית, אישית ובעיקר ראו לצידם לא פעם הורים, שהם העוגן שלהם, קורסים וחרדים לעתיד.
בתוך כל אלו, הם היו צריכים למצוא את המפלט שלהם, לדאבוני, לא פעם המפלט היה מחוץ למקובל בחברה. השעמום והסקרנות לגילוי עולמות נוספים גרר כניסה לעולם הסמים והמיניות בגיל מוקדם יותר. הקלות שבא ניתן לייצר קשרים, לרכוש סמים ולקבל מידע על כל אלו, מהווה סכנה ממשית לבני הנוער בעיקר בעתות משבר בהן ההורים עסוקים בהישרדות כלכלית, זוגית ונפשית בעצמם. אני חושבת שעיריית חולון לא עושה די בנושא, הן ברמת מודעות ומניעה והן ברמת יצירת תשתית חינוכית/חברתית חליפית לבני הנוער בתקופה מאתגרת זו".
את עוסקת בהרבה פעילויות. האם יש מכנה משותף בין כל הפעילויות הללו?
"בכל הפעילויות שלי; במרכז גונן, בעמותה לחולי סרטן המוח וכחברת מועצה יש קו מנחה אחד: שיפור חיים של אנשים. אני מאמינה שגיבורי החיים שלנו נמצאים ברחוב, בדירה לידנו ולא בסרטים. מבוקר עד ערב אני מנסה בידע, בכלים ובקשרים שלי לשפר את חייהם של אלו שסביבנו. זה נכון עבור תושבי חולון כמו שזה נכון עבור בכירי המשק או נערות במצוקה".
לא מזמן ציינו את יום האישה. האם את חושבת שיש לנו עוד הרבה, כחברה, מה לתקן ולשפר?
"צריך להגיד, לפני הכול, שהעולם עבר דרך חשובה בנושא. הטרדות מיניות היום נחשפות, נפגעים ונפגעות מסוגלים לא פעם לעמוד מול התקשורת, מעסיקים יודעים שאפליה בשכר תתגלה ותביך אותם ובעצם עברנו תהליך של יציאה מהחושך לאור. נכון שיש לנו עוד דרך ארוכה, אבל אנחנו בדרך הנכונה".
לאחר שנת קורונה לא קלה, בה רבים מהאנשים חוו חרדות, תסכול וייאוש. אנחנו מתקרבים לחג פסח – אולי ברוח אופטימית יותר. אז אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה או שאנחנו ממהרים לשמוח?
נתוני התחלואה, פתיחת העסקים, החזרה ללימודים והמפגשים החברתיים והמשפחתיים הם ללא ספק רגע מאושר. יש סיבה לשמוח, יש סיבה לאופטימיות, גם אם נגלה בעתיד שהיא הייתה רגעית. פסימיות לא הובילה איש למקום טוב".
במבט לאחור, האם היית משנה משהו בהתנהלות בתקופה האחרונה? (מערכת החינוך, סגרים וכדומה).
"אם נאמר את האמת, הסיבה היחידה שתושבי חולון בחרו בראש העיר הנוכחי, נובעת מכך שלא הייתה להם חלופה ראויה. בבחירות הקרובות, אני מאמינה שהמצב ישתנה ואוביל את חולון למקום הראוי לה מכיסא ראש העיר. הצעתי עשרות הצעות, שראש העיר בחר לא ליישם מסיבות שגויות".
בכל תקופה בחיים אנחנו לומדים משהו חדש. גם בתקופות הקשות – אנחנו מתרוממים ממנה עם ניסיון חיים חדש. האם יש משהו מיוחד שהתקופה לימדה אותך?
"להעריך את הרגע. לדעת ליהנות שצריך, לשמוח שאפשר, לחבק שמותר, ובעיקר לבחור במה באמת חשוב לנו. מרוץ החיים של כולנו נעצר, אפשר לנו רגע להסתכל עלינו ועל העולם מהצד ולשים על המאזניים מה באמת חשוב, מה צריך לזנוח בהרגלים שלנו, ומה לשמר ולחבק".
