ב-20 במאי נפתחה תערוכה חדשה "סבתא סורגת" של שרה לוי, ניצולת השואה, תושבת העיר חולון בגלריית חנקין בעיר. לאחר שבעלה של שרה בת ה-82 נפטר, היא מצאה נחמה ובית באמנות הסריגה מאז היא לא מפסיקה וכבר סרגה בגדים ואביזרים ליותר מ-500 בובות; תערוכה חדשה מציגה את העבודות והאוספים הרבים שלה התערוכה שאצרה עדן אופיר מציגה את עבודות הסריגה הרבות לבובות מרופטות לצד אוספים רבים של בובות מרחבי העולם, קופסאות וצדפים עתיקים ומרהיבים ממדינות שונות אותם שרה אספה במהלך חיה.
שרה החלה לסרוג לאחר מותו של בעלה לפני 14 שנה, שהיה חולה לב במשך עשור. בניסיון לעזור לשרה להתגבר על האבל הרב, בתה ענת החלה לקנות בשוק הפשפשים ביפו בובות מרופטות שזקוקות ליחס חם ואוהב. היא הייתה מביאה אותן הביתה, מנקה ומסרקת ושרה הייתה סורגת להן בגדים צבעוניים במיוחד לגודלן. הסריגה הפכה לתרפיה שלה – בבובות היא מצאה ריפוי ונחמה. פעולת הסריגה והדאגה האנושית והלבבית לשיקום של הבובות עזרו לה בהתמודדות עם הצער העמוק על מות בעלה.
צילום: אלי נאמן
כך, המסע עם החוטים הרכים החל לו לפני בערך 14 שנים ומאז שרה לא מפסיקה לסרוג וסגה בגדים ואביזרים ליותר מ-500 בובות. לדבריה, "אינטליגנציה רגשית זה להיות בן אדם, וככה זה גם עם בובות". שרה נותנת מהלב חיים חדשים לאותן בובות שכבר נעזבו ויופיין נשכח מהן, היא מפיחה בהן את הילדות שבהן, ודרכן, אולי גם את ילדותה שלה.
שרה נולדה בשנת 1937 ברומניה. בשנת 1941 כשהייתה בת 3, משפחתה ברחה מרומניה, כיוון שהחלו להרוג יהודים. אביה של שרה ביקש מהברון הירש שיעזור למשפחה לברוח משם. הברון ביקש ממנו לארגן עוד תשע משפחות שייסעו איתם ביחד. הם התבקשו לנסוע למרסיי בצרפת, שם בנמל חיכתה להם אוניית מסע שאיתה הם נסעו לארגנטינה. בדרך, טיל טורפדו היה מכוון לעברם והיהודים באונייה התפללו שלא ייפגעו. הם הגיעו לריו דה לה פלטה ומשם נסעו לבואנוס איירס. משם הם נלקחו ל"קוורנטינה", לבידוד במשך ארבעים יום כדי למנוע הדבקה במחלות. בדיעבד, נודע לשרה שברגע שהאונייה הסתובבה חזרה, לאחר שהם כבר ירדו ממנה, טיל טורפדו פגע בה והטביע אותה.
היא למדה לימודי רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס, צ'ה גווארה, שלמד באותה התקופה במקביל לשרה בבית הספר לרפואה ביקש ממנה שהיא תעזור לו בלימודים, היא מספרת שהוא היה תלמיד בינוני. הוא היה מחזר אחריה והיה אומר לה שוב ושוב שהוא רוצה להתחתן איתה. עם הזמן שרה נהפכה לעוזרת "קתדרה" ולימדה באוניברסיטה בקבוצות. שרה הייתה להוטה להתמחות ברפואת ילדים, היא הגישה בקשה ולא התקבלה בגלל גילויי אנטישמיות. בשנת 1965, כששרה בת 27 ושנה לאחר שסיימה את לימודיה, היא עלתה ארצה וגויסה לצבא כקצינת רפואה.
לאחר מכן, למדה פסיכיאטריה של נוער וילדים ובהמשך שלחו אותה לעבוד במשרד הבריאות, להיות פסיכיאטרית ומנהלת המרפאה הפסיכיאטרית בתל אביב. שם היא עבדה עד שיצאה לפנסיה.
גלריית חנקין בחולון – 27.5-13.6
אוצרת: עדן אופיר
צילום: אלי נאמן
