על השניים נאמר אין האחד בלעדי השנייה. מאותו הרגע שנפגשו, לא נפרדו בחייהם.עד המוות ובסטודיו המיוחד בביתם, ציירו,הדריכו אומנים צעירים ופעלו לקידום האומנות בעיר.האהבה והחיבור בין שניהם הוליד,מלבד שתי בנותיהם ריקי ומיכל וחמשת נכדים, גם קריירה רבת שנים של כל אחד מהם כאומן ייחודי בפני עצמו. את זכרונותיהם ומאוויהם, הכאב והעצב, השמחה והאופטימיות של שניהם העלו על הבד.
השניים הותירו מאחוריהם יצירות אומנות רבות ומגוונות ובהן ציורי שמן, אקריליק ואקוורלים של יעקב ורישומי פחם, ציורי שמן ואקריליק, פסלים וספרי שירה של שושי לצד רומן המבוסס על יומניה האישיים.מקורות השראתם נבעו מסיפור חייהם המרתק.
יעקב יליד עירק, עלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן 11. שושי לבית משפחת גנץ , התמודדה שנים עם זכרונות ילדות קשים. בת להורים ניצולי שואה שנולדה ברומניה לאחר המלחמה ועלתה לארץ עם אמה כשהיתה בת שנתיים. אמה ניצולת שואה התאבדה כששושי היתה בת 12 בעקבות נטישת בעלה והיא גדלה אצל דודתה שהתאכזרה אליה. אביה שהגיע לארץ עם אשתו החדשה, התעלם מכמיהתה של בתו היחידה לקשר.
המוטיב החוזר והעיקרי בציוריה של שושי היו הליצנים. תחילה כרישומי פחם בשחור לבן, ולאט לאט בעדינות ובזהירות במקביל להחלמתה ממחלת הסרטן, נכנס הצבע גם לציוריה.הכינוי " ציירת הליצנים" דבק בה משום שרוב הדמויות האנושיות בציוריה עוטות על פניה מסכות.
באחד מראיונותיה הרבים שנתנה בתקשורת הסבירה:"אני משתמשת בדמות של הליצן כדי להמחיש את מורכבות האדם והצורך שלו להסתתר מאחורי מסכות. כולנו עוטים על פנינו מסכות ורוב שעות היום אנו מכסים את האמת במסכות כדי להתאים את עצמנו לסביבה. הליצן הוא אני, ומזה איני יכולה לברוח".
בשיריה שכתבה שושי, הסירה את המסכה שעטתה על פניה וחשפה באומץ לא רק את אהבתה העזה לבעלה יעקב אלא גם את כאבי הגוף וייסורי הנפש השזורים כחוט השני בדיאלוג ניצחי בין החיים והמוות.
במהלך הקריירה האמנותית שלה הציגה שושי חייט 27 תערוכות יחיד ועוד 36 תערוכות קבוצתיות בישראל ובעולם.'לימדה והקימה סדנא לציור ופיסול ב"אורט" כפר-סבא, הרצתה וקיימה השתלמויות ברחבי הארץ למורים בתחום האמנות והציגה תערוכה של ציוריה במתחם גובה העיינים-שלוחה של מוזיאון הילדים בחולון.
יעקב עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1951 לאחר שנים קשות של רדיפות ופרעות ביהודי בגדד. לימים, התחנך בקיבוץ דפנה שבצפון כילד חוץ, ושם ניטעו הזרעים הראשונים והחיבור העז לנופי ארץ ישראל ואהבת המולדת. על תקופה זו העיד שהייתה היפה ביותר בחייו ובה למד להכיר ולאהוב את ישראל. סביבת מגוריו, העניקה לו את ההשראה להכניס ביצירותיו את נופי הגליל, השדות והתלמים החרושים, ואת הציפורים והדמויות שפגש בדרכו.בין הנושאים הרבים שמופיעים בציוריו צייר פעמים רבות את ירושלים. מלבד החשיבות ההיסטורית התעניין בחיבור שלה לסיפורי התנך המרתקים בעיניו.
