טל קופרשטיין: "אני במצב רפואי לא קל וקורא לנתניהו להחזיר את כולם בעיסקה"

על רקע הימשכות המלחמה למרות הביקורת, החדשות הכואבות על נפילת ארבעה לוחמים, השבת 3 גופות חטופים חללים בשבוע האחרון וחוסר וודאות לגבי עתיד 55 החטופים שנותרו בשבי חמאס – הגיעו אמש (מוצ"ש) אלפים לעצרת השבועית בכיכר החטופים. משפחות החטופים קראו בכיכר: "לא נוכל להרים את הראש כמדינה בידיעה שהאחים והאחיות שלנו נמצאים בעזה. החזירו את המדינה למסלולה. זוהי חובתנו המוסרית להשיב את כולם – והזמן שלהם אוזל. מי שעדיין בין החיים – נמצא בסכנה תמידית, ומי שכבר איננו – עלול ללכת לאיבוד בהריסות עזה. אנו דורשים: החזירו את כל 55 החטופים. עכשיו. העם בוחר בחטופים. רק הסכם כולל להשבת יקירנו יביא לניצחון ישראלי. נחזיר – נקום".

טל קופרשטיין, אביו של בר מחולון, החטוף בעזה, אמר בעצרת: "בר הבן שלי נמצא 610 יום בעזה, 610 יום במנהרות. 50 מטר מתחת לאדמה ללא מזון, ללא אור יום. אני שואל: איך הוא ישן? האם הוא פצוע? הוא מתמודד היום גם עם פחד מהפגזות של צה"ל. בר סגן קב"ט בנובה שרצה להציל חיים, ועכשיו אנחנו צריכים להציל את החיים שלו. אני רוצה את בר בבית עכשיו. חייבים עסקה עכשיו. שתוציא אותו ואת כל החטופים החיים לשיקום ואת כל החטופים החללים לקבורה. אני במצב רפואי לא קל וקורא לראש הממשלה להסכים לעסקה שבה כולם יחזרו הביתה. עכשיו. להביא את כל 55 החטופים חזרה בעסקה אחת עכשיו".

"נתניהו, עד עכשיו החזרת אפס חיילים בעסקאות"

אופיר אנגרסט, אחיו של מתן, חייל החטוף בעזה, אמר: "ראש הממשלה שלי אני פונה אלייך, בפגישה שלנו אמרת שלא ידעת לגבי מצבו של מתן. התקפי נשימה ואסטמה אחרי חקירות בעינויים קשים, פנסים בעין ושברים בפנים, אובדן הכרה מספר פעמים שבהן הועלה לקרקע רגע לפני שנחנק למותו. תמונת הניצחון היחידה שלך תהיה כשתחזיר חייל ציוני ישראלי עטוף בדגל הכחול לבן וללא אזרחויות זרות, כי עד עכשיו החזרת 0 חיילים בעסקאות. אחרי 609 ימים הגיע הזמן שתחזיר כבר את מתן יחד עם כולם כדי שאוכל לחזור להיות פשוט אופיר ועל הדרך גם אחיו של מתן".

אופיר אנגרסט בעצרת בכיכר החטופים צילום ליאור רוטשטיין

אהרון כהן, סבו של החייל החטוף נמרוד כהן: "זכיתי ליישב את ארץ ישראל. התרגשתי, כשהנכד שלי התגייס לשמור עליה. ועכשיו אנחנו כאן, מבקשים. מתחננים, מדינה יקרה שלנו – הצילי אותו. אחרי כל כך הרבה חודשים, אחרי כל כך הרבה הקרבה של לוחמים ושל עם ישראל המופלא, אחרי כל הנאומים, העצרות, המילים – קשה כבר לדבר. אבל נותרה לנו התודה. תודה לכם, שאתם כאן. שאתם איתנו. שאתם לא שוכחים".

בר גודארד (מימין) ונעם כץ רודאיף בעצרת בכיכר החטופים צילום ליאור רוטשטיין

בר גודארד, בתו של מני גודארד, שגופתו מוחזקת בשבי החמאס:
"כבר 610 ימים שהמדינה שלנו בוחרת שלא להחזיר את החטופים שלנו הביתה. אנחנו יודעים שזה עניין של החלטה. החלטה אמיצה, ערכית ואנושית. לעצור את המלחמה ולהחזיר את כולם הביתה. אבל במקום זה אנחנו נגררים למלחמת אין סוף. משלמים את המחיר היקר מכל. מעדיפים נקמה על פני הצלת חיים. על פני החזרת האבות שלנו הביתה לקבורה ראויה. על פני שיקום החברה, על פני חזרת החיילים שלנו הביתה, על פני הערכים שלנו״

אמילי דמארי אמרה בעצרת בצומת שער הנגב: "אני לא שורדת שבי – אני מנצחת שבי. ניצחתי כי לא הייתי לבד, הקדוש ברוך הוא היה איתי ואתם הייתם איתי. דמיינו חוטים של אנרגיות ואהבה שנמתחים מפה ועד עזה. כל אחד מכם היה חוט קטן, וביחד הייתם חבל שמשך אותי מהבור כל פעם מחדש. אני לא יכולה לעמוד כאן ולהיות שקטה בנוגע לגלי וזיוי שלי, חברים שלי אהובים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס ועוברים גיהינום. כל יום שהם לא כאן זה יום שבו הלב שלי עם שני חורים ענקיים. אני חזרתי לישראל עם רסיסים בגוף שלי. הם כאבו לי כאבי תופת עד שהוציאו לי אותם בשיבא. גם כאב החטופים הוא רסיס בלב האומה שלנו. עד שלא נוציא אותם משם לא נוכל להשתקם. המלחמה על החטופים היא מלחמה על הנשמה שלנו כעם. אני חזרתי כי לא וויתרתם עליי עכשיו אנחנו לא נוותר על אף אחד מהם".