"הצבא ניהל באופן מזהיר את מדיניות הממשלה, אבל ניהול המערכה מבחינה אסטרטגית הוא גרוע ביותר" – כך אומר עודד מרום, טייס קרב ומבכירי חיל האוויר לשעבר שלזכותו רשומות 11 הפלות של מטוסי אויב בקרבות אוויר במלחמות השונות.
לאחר שפרש מחיל האוויר, בתחילת שנות השמונים, החל מרום (אל"מ במיל.) לכתוב ספרים ומגזינים, בנושאים הקשורים בעיקר לחיל האוויר אבל לא רק. לאחרונה יצא לאור, בהוצאת סער, ספרו 'חדוות האיוולת', המתאר את קורות הקונספציה שהובילה לאירועי ה- 7 באוקטובר מנקודת מבטו. מדובר למעשה ביומן מלחמה המתאר את השתלשלות המלחמה הארוכה בתולדות ישראל ומצעד האיוולת בעבר ובהווה.
עודד מתגורר מזה 8 וחצי שנים עם אשתו ציפי בבית הדיור המוגן "פאלאס" ברעננה ולזוג שלושה ילדים ושישה נכדים. "הרצון לכתוב היה תמיד אבל הייתי עסוק בחיל האוויר עד שנת 82", הוא מציין. "בשנה הזאת כבר יצאו שני ספרים, כאשר אחד מהם, "הרפתקה בטייסת", הפך לסרט שיצא לפני 6 שנים בשם "הרפתקה בשחקים. בארבעים וקצת השנים האחרונות כתבתי יותר מארבעים ספרים ועוד 300 חוברות. הרוב זה חומרים על חיל האוויר אבל כתבתי גם ביוגרפיות על אנשים פרטיים, מסעות וטבע, לילדים ונוער ועוד".
אז אתה מגדיר את עצמך טייס או סופר או בעצם שניהם?
"את המילה סופר לא אימצתי לעצמי אבל אנשים אחרים יכולים לחשוב כך. אני טייס קרב ולזה הקדשתי את כל חיי. כנראה שנולדתי גם עם כשרון לכתיבה. מעבר לכך, אני מצייר ומאייר ובעבר היו לי שתי תערוכות ציור".
ספר לנו על ספרך שיצא לאחרונה.
"יש לו חבלי לידה ארוכים. התחלתי לכתוב אותו מהשבוע השני לפרוץ מלחמת 7 באוקטובר, אחרי שיצאתי מהזעזוע על איך זה קרה לנו. החלטתי לתאר איך היינו שבויים בקונספציה, כאשר חשבנו שהאויב מורתע, שקט ונחמד, בדיוק כמו שקרה לנו במלחמת יום הכיפורים, אז ניצחנו בגלל שאנחנו יותר חזקים בזמן לחץ אבל טיפשים בזמן שלווה ושגרה. אותו דבר קרה לנו ב- 7 באוקטובר. רציתי לתעד את מה שקורה והמצאתי פטנט. יום יום במשך שנה לקחתי חלקים ממאמרי הדעה של אנשי ימין ושמאל בעיתונים ארציים בלי להעתיק, אלא מדי פעם ציטטתי עם איזכור שמם. זה יצר 185 עמודי ספר עם ביקורת שלי על צורת הביטוי של מה שקורה. הדפים של הספר יצרו מחקר על התנהגות אנושית של כולם. זו סקירה עם ביקורת שלי אבל נמנעתי לעסוק בפוליטיקה. כתבתי הכל במילים שלי ויצא יומן מלחמה. תנסה להיזכר מה היה בשבוע השלישי ולא תצליח. בספר שלי ניתן להיזכר מה קרה כל יום במשך השנה הראשונה למלחמה".
עם ניסיונך הצבאי העשיר, צפית את זה מראש?
"במלחמת יום הכיפורים הייתי ראש ענף מבצעים בחיל האוויר וחטפתי על הראש. בעשר בבוקר הלכנו לגולדה מאיר לאשר התקפת הרתעה על האויב והיא אמרה לנו תהיו בשקט, אתם לא צבא ההתקפה לישראל, אתם צבא ההגנה לישראל. כידוע בשעה 14:00 חטפנו את המכה. הפעם, ניסיתי להזהיר את מי שצריך שאנחנו מתפוררים מבחינה לאומית. זה גרם לי להיות בדאון, כתבתי כמה מילים לכל מיני אנשים אבל מה זה עוזר?".
מהי המסקנה שלך בעקבות כתיבת הספר?
"השם של הספר מבטא בצורה נהדרת את ההתנהגות של מי שמשך בחוטים במשך כל הזמן. איוולת, איוולת, איוולת, חדוות האיוולת. איך ניהלו באיוולת את המלחמה עד תום השנה הראשונה ולצערי זה ממשיך ועוד מעט כבר שנתיים למלחמה הזאת".
הביקורת מופנית כלפי ראש הממשלה או הצבא?
"לא רק כלפי ראש הממשלה אלא כלפי הממשלה כולה. הצבא ניהל באופן מזהיר את מדיניות הממשלה, אבל ניהול המערכה מבחינה אסטרטגית היה גרוע ביותר. הצבא הוא זרוע ביצוע של הממשלה. הוא לא מכוון את הממשלה, הוא מוכוון על ידי הממשלה. אם הצבא משיג הישגים נפלאים, הממשלה צריכה לתרגם זאת להישגים מדיניים וברגע שהיא לא עושה ככה, אנחנו חוזרים באופן טיפשי לאותם מקומות בעזה שכבר היינו בהם".
מה דעתך על כך שראש הממשלה עדיין לא לקח אחריות על המחדל העצום ועל הטבח הנורא?
"צריך להעמיד אותו במקומו ולהחליף את הממשלה. ניהול המלחמה היה כושל וזה נעשה גרוע מיום ליום".
אתה שותף לטענות שראש הממשלה מאריך את המלחמה בגלל סיבות פוליטיות?
"גם פוליטיות אבל בעיניי יותר מסיבות אישיות. הוא היה צריך לעשות הון מדיני, שלום עם סעודיה, סוריה. הוא לא עושה את זה בגלל הבעיות האישיות, המשפטיות או המשפחתיות. אני לא בא בטענות רק לראש הממשלה אלא לממשלה כולה".
מה היה צריך לעשות אחרת בניהול המלחמה?
"להתקיף את הצד הצפוני ברצועה מההתחלה. היו טענות כלפי חיל האוויר אבל צריך לזכור שמטוסי קרב לא נועד לתקוף חצרות ובתים בקיבוצים".
בתור טייס קרב ותיק ובכיר בחיל האוויר לשעבר, מה הרגשת כאשר חברי כנסת התבטאו נגד טייסים?
"שזה פשע להשמיץ כוחות לוחמים ולא חשוב אם אלו טייסים או חיילי מילואים. זאת בושה להגיד שהצבא לא שווה כלום ושכל תלמיד ישיבה יכול לעשות קורס טייס ולא צריכים את הטייסים".
רוצים להישאר מעודכנים?
אני מניח שבוודאי קינאת בטייסים שהשתתפו בתקיפות באיראן.
"אני אחד מאלו שיש לו הישגים וזה לא המקום לתאר אותם ובחלק מהם הייתי שותף לתכנון שלהם. אני גאה בהישגים של חיל האוויר, שחלק מהם זה תוצרת שלי במשך 40 שנים ביצירה והדרכה. ברור שהייתי רוצה להיות שם אבל אני כבר מבוגר מדי".
האמנת שנגיע מתישהו לתקיפה באיראן?
"היו צריכים לעשות את זה הרבה יותר מוקדם. בתכנון תמיד נלקח בחשבון שמטוסים יופלו ולכן הביצוע של הטייסים היה עילאי. פעלו בחוכמה כשתקפו לפני את הנ"מ ופעלו לחסימה אלקטרונית של אמצעי הגנה. יחד עם היכולת הנהדרת של הטייסים וההפתעה הגענו למצב שההתקפה הצליחה בצורה היסטרית והיסטורית".
מה לדעתך צריך לעשות כיום מבחינת המלחמה והחטופים?
"המלחמה נגמרה כבר לפני חצי שנה פלוס. צריך לעשות עסקה מיידית, לתת להם כל מה שהם רוצים ולקבל את החטופים שנמקים בשבי. לא עוזבים פצועים בקרב. צריך לסגור את העניין, לעשות שלום עם המדינות סביבנו ולהמשיך הלאה. זאת צריכה להיות התוצאה המדינית של מה שהצבא עשה בדם בחייליו".
אז חיילים נהרגים שלא לצורך?
"לצערי כן. אני בוכה כל יום ופוחד לשמוע על עוד הרוגים. כבר חצי שנה שזה ככה והכל בגלל החלטה פוליטית שהופכת לתוצאות טרגיות. בנינו מכלום מדינה חזקה ויפה ואנחנו מחרבנים את כל ההישגים בגלל החלטות מדיניות".
תגובות