השבוע האחרון צוין ברוב פאר בחגיגות ה-50 לציון שחרורה של ירושלים והניצחון המרשים במלחמת ששת הימים. אבל לא רק. היה אירוע נוסף כואב, קשה, שכמעט נבלע בבליל החגיגות. יום השנה לאיתור הצלוות דקר על 69 לוחמיה שאבדו בים התיכון בדרכם ארצה בשנת 1968.
הצוללת אח״י רהב, ספינת טילים, דבורה מפלגת הבט"ש וגוררת, לצד יאכטות ומפרשיות של אזרחים שהגיעו לחלוק כבוד ללוחמים שאבדו במצולות. כל אלה נטלו חלק בהישט לזכר לוחמי הדקר. במהלך הטקס, הושלכו לים זרי פרחים לזכר הנופלים והושמעה צפירת זיכרון.
הצוללת אח"י דקר נרכשה מאנגליה ב-1965 ולאחר שיפוץ מקיף במספנת פורטסמות', יצאה לישראל ב-9 בינואר 1968. ב-25 בינואר בעודה מפליגה ארצה, אבד הקשר עימה. אחרי חיפושים רבים הוכרזה הצוללת כאבודה ולוחמיה הוכרזו בחללים. ההלם והכאב היו גדולים, בלתי ניתנים לתיאור, ורק מי שחי אז – זוכר. במשך שנים רבות גורל לוחמיה היה תעלומה. ב-28 במאי 1999, אחרי 31 שנים ואינספור מבצעי חיפוש, אותרו שרידי הצוללת בעומק 3 קילומטרים מתחת לפני הים – על נתיבה המקורי בדרכה לחיפה. בהחלטה קשה וכואבת, נקבע כי הצוללות על לוחמיה החללים, תישאר במצולות.
מדובר צה"ל נמסר השבוע כי "חיל הים זוכר ולא שוכח גם היום, 49 שנים אחרי טביעת הדקר. זיכרון האירוע לא נשכח, ומורשת הלוחמים וגבורתם מובילים את אנשי שייטת הצוללות ומנחים אותם".
יהי זיכרם ברוך!
