בסוף השבוע, בתוך מציאות הפוכה ומתעתעת תגיע תקופת "אחרי החגים". בחודש האחרון, בצל הסגר והגבלות הקורונה המחמירות, כולנו היינו עסוקים בקניות, הכנות, בילוי בחיק המשפחה, עם ניחוח החגים. אולי קצת אחר ובטח מצומצם יותר, אבל עדיין עם ההתרגשות של ראש השנה, ההתכנסות של יום כיפור וההתחדשות של סוכות.
הבורא יצר עולם שיש בו מעט פסגות והרבה שטחי מישור. הפסגה היא העשייה וההצלחה, הסיפוק וההישגים, השאיפות והחלומות שהגשמנו. המישור הוא היום יום, השגרה והחלומות שהשארנו במגירה.
הימים הגדולים שעברנו מילאו אותנו במטען רוחני, שהפך להיות חלק מחיינו וילווה אותנו הלאה בהמשך השנה. גם אחרי החגים, כשהאורות כבים והקסם מתפוגג, איננו נשארים ריקים.
ביום שאחרי החגים תפגשו את המחשבות ואת הרצונות שליוו אתכם בחודש האחרון, את כל מה שהוצף והודחק. ברגעים האלה הדרך שעשינו במישור תלווה אותנו במסלול אל הפסגה.
אסור לנו להתרגש מהעליות והמורדות שמהם בנויים החיים שלנו, רק לזכור לא לצלול למצלות ולקפוץ לגבהים, אלא לשמור על איזון. כשהריקנות תרים את ראשה, צריך לזכור שזה הסימן לכך שיצאנו מאיזון במחשבה, ברגש ובגוף.
לא פעם ירדתי אל המצולות ושם ניסיתי לאתר את המחשבה. את הריק פגשתי אחרי ימים עמוסים של הרצאות מוצלחות, הישגים אישיים, הצלחה עם מטופלים, עזרה לנזקקים ועשייה שמילאה אותי. בימים האלה, נקרא להם "ימי הריקנות" הבנתי שזה בסדר, אפשר גם לנוע בתוך שגרה של חוסר עשייה. בימי הקורונה, בתוך הסגר וההגבלות, בחרתי לשבת וליהנות מהשקט, ממחשבות על איך להפוך את החלומות שבמגירה למטרות ברות יישום.
מחשבה יוצרת מציאות זו לא קלישאה. הלל הזקן היה אומר: "אם אני כאן הכול כאן ואם אינני כאן – כלום לא כאן". לחלקכם זה אולי יישמע עתיר בחשיבות עצמית מנופחת, אבל הלל הזקן התכוון לכך שהאדם נמצא במקום שבו מחשבותיו נמצאות. אפשר לייצר מציאות אחרת.
בתאל בן דוד מטפלת N.L.P מאסטר ומרצה
יש לכם שאלות? אתם יכולים לכתוב לי [email protected]
או בטלפון 054-7507500 ואשמח לענות לכם
