אם אתם גרים בבניין שנבנה בשנות ה-40 או ה-50, כדאי שתסתכלו סביבכם היטב ותבחנו את הדירה שלכם ואת המרחב הציבורי של הבניין" מסביר האדריכל רון שפיגל " אם הבניין נראה לא טוב, אם אתם רואים חשיפה של ברזלים בתקרה וסדקים בקירות, אם בזמן ריצה וקפיצה של הילדים בדירה אתם מרגישים שהבניין רועד וזז, זה הזמן לקרוא בדחיפות לקונסטרוקטור שיעשה בדיקה היקפית ויחליט כיצד יש לחזק את הבניין. בנוסף, גם אם לעיניכם הבניין נראה בסדר, כדאי להקדים תרופה למכה ולהזמין בדיקה מקיפה" מסביר שפיגל "זוהי קריאת השכמה ענקית, ומזל שהיא עברה ללא נפגעים בנפש. בדיוק כמו בריחת האסירים. זה הזמן לאפשר להריץ את התמ"א כמה שיותר מהר, עם כמה שפחות בירוקרטיה ועיכובים" אומר שפיגל.
מהנדסת דפנה בירן שותפה מנהלת במשרד ב"אורבך-הלוי אדריכלים" שמה דגש על סימנים נוספים: "טיח מתקלף, סדיקה משמעותית בבניין שלא ניתן לתקן קוסמטית או שחוזרת שוב ושוב לאחר תיקון, אלמנטים שלא נסגרים עד הסוף כמו דלתות, ארונות קיר ועוד. רעשים מוזרים מהבניין, כמו ששמעו דיירי הבניין שקרס בחלון הם כבר שלב מאוד מתקדם וקריטי לטיפול"
עוד מוסיפה בירן "גורם נוסף שניתן לפנות אליו מעבר לפניה של הדיירים לקונסטרוקטר היא פניה לרשות המקומית, בכל רשות מקומית ישנו צוות של מבנים מסוכנים שכולל בתוכו בעלי מקצוע- מהנדסים, שמאים ואדריכלים שיודעים לאבחן באופן מקצועי האם הבניין צריך חיזוק. חשוב מאוד לציין שלרשות אין אחריות על הבניין כי הוא נחשב שטח פרטים של הדיירים, אך האינטרס של הרשות היא לשמור על התשתיות העירוניות מסביב לבניין, על הבניינים האחרים וכמובן על חיי אדם. אם הדיירים יתנגדו לבדיקה כזו, לרשות לא יהיה מה לעשות כנגד כמעט, כיוון ששוב מדובר בשטח פרטי. במידה ונציגי הרשות יחליטו שהמבנה מסוכן, הרשות תדאג לפינוי מהיר של דיירי הבניין ולהן לא תהיה אפשרות להתנגדות. ניתן לציין, כי לרוב הרשויות בארץ ייקחו ברצינות את התלונות של הדיירים, בעיקר בבניינים מהשנים המועדות ועל כן גם יקצו לכך תשומת לב ומשאבים. כיוון שמדובר בחיי אדם לרוב לא נראה סחבת, ואני מקווה שבעקבות המקרה בחולון, ועיריית חולון שיאמר לזכותה שהגיבה במהירות הנושא יעלה העניין לסדר היום ברשויות."
"לצערנו" אומרת בירן "עד שלא תהיה רגולציה ואכיפה על הבניה בשטח, אנחנו לא נראה שיפור. בארץ ישנה בעיית רמת ביצוע מאוד נמוכה שקשה לאכוף ולבקר אותה. לא הרשות ולא המדינה נותנת אכיפה בנושא, תרבות ה"חפיף" וה"יהיה בסדר" שולטת, כך שבדיוק כמו שבורחים לנו אסירים מבית הסוהר ככה נופלים אריחי חוץ מבניינים, גם חדשים. שיטות הבניה במדינה הצעירה שלנו (לעומת שיטות הבניה המסורתיות באירופה) הן מתועשות מודרניות ומהירות, הן הרבה פחות עמידות ובתוספת תקינה חלקית במיוחד, או כזו שפרוצה לפרשנות אישית כמו בחיפויים חיצוניים מדרגות אנחנו נמצא את עצמנו גם בעוד 20 שנה עם בניינים קורסים".
רוצים להישאר מעודכנים?
"נראה שהתמ"א היא לא הפיתרון האוטומטי לבעיה" מסבירה האדריכלית טלי דראל שותפה במשרד " v5 אדריכלים" : "אנחנו יודעים הרי שהמצב של הבניינים הישנים בארץ בכי רע וזו אחת הסיבות שאנחנו בv5 אדריכלים מנסים לקדם את "חוק התחזוקה" שכתבו שותפים רבים יחד עם אדריכל בני פרי ממשרדנו. חוק זה מבקש ליצור מנגנון בו תחזוקת הבניינים תהיה מעוגנת בחוק, ויקחו בה חלק הדיירים בבניין, הרשות והמדינה. כיום כל הגורמים מסירים את האחריות שלהם לאחר שנות "בדק הבית" והתחזוקה תלויה בטוב ליבם וכיסם של הדיירים בבניין, אם בכלל שמו לב לכך ואם יש להם את התקציב.
על פניו התמ"א פתר את הבעיה, בפועל התמ"א פתרה בעיה אחת ויצרה בעיה אחרת…הגדלת הצפיפות בתוך הרקמה הקיימת ללא מענה ראוי בשטחים ירוקים, חומים (בניה ציבורית) וכבישים, ללא תכנון או מחשבה. היום חלק ניכר מההתחדשות באזור המרכז נעשית במתכונת של פינוי בינוי של אזורים גדולים יותר עם ההפקעות והתכנון העירוני הנדרש, פתרון זה גם הוא בעייתי ביישום שלו החל מהסכמות של תושבים רבים ועד חוסר כלכליות או כלכליות גבולית וסיכון גדול ליזם."
עוד מוסיפה דראל "הבניין שקרס מהווה דגל אדום ענקי לרשויות ולמדינה שלא ניתן להשאיר את התחזוקה, החיזוק והחידוש של הבניה בארץ בידי הדיירים או היזמים, לא ניתן גם לוותר על ההתחדשות (אי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא, להכריז שלא מעוניינים בציפוף ולא להציע אלטרנטיבה ריאלית). יש ליצור מנגנון תחזוקה לא רק לבניינים משנות ה50- אלא גם לבניה המרקמית של שנות ה-80 ולמגדלים של שנות האלפיים. לכך צריך משאבים ובעיקר רצון לטיפול שורש ולא קוסמטיקה".
