דיאנה צ'רננקו, בת 17 מחולון, הביאה הרבה כבוד לישראל כשזכתה לאחרונה במדליית זהב בתחרות גמר הסיף בקטגוריית הנוער במכביה. אלא שלא בטוח שתוכל להמשיך ולייצג את המדינה ואת העיר בשל ההוצאות הכלכליות הכבדות הכרוכות בעיסוקה הספורטיבי, שמוטלות על אמה, אם חד הורית.
"הרגשתי שמחה ואושר עילאי, הרגשתי שסגרתי מעגל עם העבודה הקשה שלי למען השגת מטרה. הבנתי שמשתלם לעבוד קשה בשביל משהו, זה מלמד ובעיקר חווייתי. הסיף הוא חוויה, אך לצערי אני לא רואה בזה קריירה", אומרת צ'רננקו. "איגוד הסיף כיום נמצא בקריסה וניתן לומר, לצערנו, שימיו ספורים. אין התעניינות מצד האזרחים בענף הזה והתקצוב לאיגוד מעליב".
צ'רננקו, העולה לכיתה י"ב בתיכון "עתידים חולון", תלמידה בכיתת מצוינות מדעית, מתגוררת עם אמה בדירת שני חדרים שכורה, קטנה וצנועה בעיר. היא החלה להתאמן בסיף בגיל 9. "אמא היתה מתאמנת בזה גם והיא לקחה אותי איתה יום אחד לאימונים ולאט לאט התחלתי גם אני להתאמן בסיף", היא מספרת. "האימונים במסגרת נבחרת ישראל מתקיימים ארבע-חמש פעמים בשבוע בכפר סבא ומדי פעם גם בחיפה וכדי להגיע לאימונים אני צריכה לנסוע ברכבת".
"עיריית חולון סירבה לי"
"באוקראינה", ממשיכה צ'רננקו, "אמא שלי התעסקה בזה כמקצוע, 30 שנה היא עסקה בסיף. אחרי שעלתה לישראל המשיכה בספורט כתחביב כי הפופולאריות של סיף בישראל היא נמוכה מאוד. אמא לא אוהבת את הרעיון שאאלץ לעזוב את הסיף, אבל אמא גם לא יכולה להמשיך לממן את הפעילו הספורטיבית שלי".
מה שיכול לגרום לה לשנות את דעתה ולהמשיך בקריירה הספורטיבית שלה, "אם ארגונים כמו עיריות והתאחדויות יראו שאכפת להם מתושבי העיר שמביאים קצת יותר כבוד מילדים שמעדיפים לרבוץ כל היום מול המסכים. הגיע הזמן שיגלו התעניינות ותמיכה בספורטאים שמתעסקים לא רק בכדורגל או כדורסל", אומרת הספורטאית המצטיינת.
צ'רננקו, מתברר, לא ממש מוכרת לעיריית חולון. את המלגה היחידה שהיא כן מקבלת מעניקה לה עיריית כפר סבא. "עיריית חולון חשבה בזמנו שלא כדאי לתת לי מלגה ועיריית כפר סבא נתנה ואף שיבחה, ולכן כשאני משתתפת בתחרויות, אני מייצגת נטו את כפר סבא ולא את עירי וצר לי על כך", היא אומרת. "ניסינו ופנינו פעם אחת לעירייה, אבל נמסר לנו כי אין תכנית מימון לספורטאים מצטיינים, וכיוון שאני מתאמנת מחוץ לעיר ולא במועדון עירוני, קיבלנו סירוב".
