מרכז קניות בטהרן
מרכז קניות בטהרן

"בשל יוקר המחיה בארץ, היהודים מעדיפים להישאר באיראן"

הם שומרים על קשר דרך האינטרנט אך לא מוכנים לחשוף את המשפחות באיראן. בני הקהילה הפרסית בחולון מתגעגעים לימים עברו ומספרים על הקרובים שחיים עדיין בשלטון האייתוללות

בצל העימות המתמשך עם איראן, בני הקהילה הפרסית בחולון חוששים לשלומם של קרוביהם שנשארו לחיות תחת שלטון האייתוללות. במקביל, משפחות של עולים מתקשות להסתגל ליוקר המחיה בישראל ורבים מיוצאי איראן מביעים געגוע לימי איראן החילונית תחת שלטונו של השאה.

בחולון נמצא אחד הריכוזים הגדולים של יוצאי פרס בישראל, אם לא הגדולים שבהם. לאורך שנות ה-80 עלו לישראל המוני יהודים מאיראן, רבים מהם התיישבו בשכונת קריית שרת בחולון. זרמי העלייה לא פסקו ונמשכו בכמות פחותה יותר גם לאורך שנות ה-90 ושנות האלפיים. לחלק מבני הקהילה בארץ יש עדיין קרובים החיים באיראן אשר חווים את המציאות המורכבת המתבטאת בשמירה על נאמנות למדינה שדוגלת בגלוי בהשמדתה של ישראל.

מפאת הרגישות והמורכבות של הנושא, רבים מהאנשים שפנינו אליהם סירבו להתראיין מהחשש שהדבר עלול להזיק לקרובים שעדיין נמצאים באיראן. יש להם על מה להסתמך, רק לפני חודשיים דווח באיראן על שלושה יהודים שנעצרו בחשד שהיו חלק מרשת ריגול. לאורך חמשת העשורים שמאז המהפכה נאסרו והוצאו להורג רבים מבני הקהילה היהודית אשר נחשדו בציונות ובשיתוף פעולה עם ישראל. אחד המקרים המפורסמים היה הוצאתו להורג של איש העסקים חביב אלקניאן ב-1979 אשר היה מראשי הקהילה היהודית בשנות ה-60 וה-70.

הפחד שיצר המשטר המוסלמי הקנאי בקרב יהודי איראן גרם לכך שרובם עזבו את המדינה במהלך 30 השנים האחרונות ומספרם קטן משמעותית מ-100 אלף בסוף שנות ה70 לפחות מעשרת אלפים (על פי הערכות) בשנים האחרונות. סביר להניח שהאירועים האחרונים, בהם התקיפות של הכוחות האיראניים על אדמת סוריה, אשר מיוחסות לישראל, כמו גם חשיפת המסמכים האיראניים הסודיים בנאומו של ראש הממשלה, רק מגבירים את המתח הקיים ממילא בין הקהילה היהודית לבין משטר האייתולות הקנאי.

"לחלק מהפרסים שחיים כאן יש עדיין קרובים באיראן", אומר דוד ביביאן, תושב חולון ויו"ר ארגון עזר מדוד. "אלה שנשארו באיראן מרוויחים טוב, המצב הכלכלי שלהם בסדר. היום לא מפריעים להם, לא עושים להם צרות. המשטר באיראן נותן את ההרגשה שמכבדים אותם, הרי הם מאמינים שיש ליהודים את התורה של אלוהים". עם זאת הוא לא נותן לשקט היחסי להשלות אותו ובורר את מילותיו בזהירות: "הם לא מפריעים, אבל אי אפשר לדעת אם יקרה משהו או לא. אם יקרה משהו, זה אוי ואבוי".

ביביאן, אשר נמצא בקשר עם משפחות של עולים מהשנים האחרונות, מסביר כי הן נמצאות במצב מורכב וסבוך מבחינה כלכלית, דבר אשר רבים מבני הקהילה נמנעים מלדבר עליו. "עם כל הכסף שהם מגיעים לארץ, הם לא יכולים לעשות שום דבר. אם הם מוכרים את הבית, את העסק ואת מה שיש ומגיעים הנה, זה מגיע ל-20 או 30 אלף דולר ועם זה משפחה לא יכולה לקנות דירה. הם צריכים לעבוד הרבה כדי להרוויח כסף למחיה, דירה ומה שכרוך בזה. סל הקליטה שהם מקבלים לא מספיק לזה. הם חיים בצמצום וזה משפיע על הלך הרוח שלהם".

לדבריו, בגלל יוקר המחיה בארץ, הרבה יהודים פשוט מעדיפים להישאר באיראן. "יש משפחה שהגיעה לארץ לפני מספר שנים לאחר שהאב ישב בכלא באיראן ויצא בדרך לא דרך. המצב שלהם כל כך גרוע, האם עובדת ובקושי חיה עם הכסף שהיא מקבלת, האב עבד אבל נפצע ומאז הפסיק לתפקד. המקרה הזה ועוד מקרים אחרים משפיעים על מצב הרוח בקהילה באשר לשאלה אם לבוא לארץ".

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

ביביאן היה סגן מנהל בית הספר אורט בטהרן. הוא עלה לארץ כשנתיים לפני המהפכה ולדבריו, כבר אז זיהה את בואה. הוא נזכר בימי תור הזהב של הקהילה היהודית במדינה בתקופת שלטונו של השאה. "אז היו חיים טובים. רוב המלונות, בתי הקולנוע ובתי המרקחת היו של יהודים. היתה ידידות בינינו לבין השכנים המוסלמים, אבל גם אי אפשר היה להתעלם מחלק מהאנשים שבכל זאת השנאה בערה בהם, אך הם לא יכלו לעשות כלום כי המשטר הגן עלינו".

אליזבט יעקובי חיה בישראל 39 שנים מאז שעלתה מאיראן בגיל 14 עם משפחתה לארץ ומסרבת לשכוח גם היא את השנים של לפני המהפכה. "היו לנו חיים טובים. גדלתי עם מוסלמים ושלחו אותי לבית ספר מוסלמי שהיה מול הבית. היו מתים עלי שם. המורה שלי היתה מראה איך שהילדה היהודיה קוראת מהקוראן. כשרצינו למכור את הבית, השכנים המוסלמים סיפרו למתווך שהבית לא טוב עם בעיות בצנרת כי הם לא רצו שנעזוב. כשהתחילה המהפכה, ניסינו לעלות לארץ אבל אז בדיוק שרפו את השגרירות הישראלית בטהרן והגענו לכאן רק אחרי חצי שנה דרך מדינה שלישית. קיבלו אותנו יפה ונתנו לנו לגור בדירה של עמיגור".

יעקובי מספרת כי יש לה עד היום קרובי משפחה החיים באיראן שאיתם היא מדברת מעת לעת דרך האינטרנט. "קרובי המשפחה שלי מאוד מבסוטים שם. הם רוצים שתהיה מהפכה, הם רוצים שיהיה שינוי. הם גם מדברים על כך עם החברים המוסלמים".

יהדות פרס היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביבשת אסיה מחוץ למדינת ישראל. מאז התרחשותה של המהפכה האיסלאמית ב-1979, יהודים רבים עזבו את המדינה במרוצות השנים. חלק היגרו אל מדינות אירופה וצפון אמריקה והיתר עלו לישראל.

גם כיום ניכר אצל עולים רבים הגעגוע אל איראן של ימי טרום המהפכה והתקווה לשוב לבקר שם ביום מן הימים. "המשטר הזה מאוד אכזרי", מסכם ביביאן, "הוא לא מרחם על אף אחד. ברגע שמרגישים שמישהו מרים ראש, הורגים אותו וגמרנו, אין אצלם חוכמות. בגלל זה אנשי העם הפשוטים סובלים". הוא מקווה כי בעקבות הפרישה של ארצות הבית מהסכם הגרעין עם איראן, הסנקציות יחזרו במלא העוצמה ויתהדקו חזק סביב צווארו של המשטר האיראני, עד שמשמרות המהפכה יקרסו. גם יעקובי מקווה שהמצב ישתנה בקרוב ושאיראן תחזור להיות כמו בעבר. "אני מקווה שזה יקרה. אני רוצה לטייל שם".

קיראו עוד באותו נושא:

מחולון ועד לטהרן: צפו בסרט שכבש את לב האיראנים

פערים חברתיים וקשיי קליטה – השכונה של הסופר מחולון

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר